עבודה כחדרנית בהריון שלום לכולם אני מאוד רוצה לדעת האם יכולים לפטר אותי אחרי שעבדתי 4 חודשים במלון חדרנית שזה עבודה קשה ואני נכנסתי לחודש רביעי עכשיו היו כמה מקרים שלא הרגשתי טוב החכתי לרופא נשים שלי והוציא לי ימי מחלה כדי שאנוח רוצה לציין שזה עבודה עם חומרים חזקים ותמיד הסתחררתי אחרי שהשתמשתי בהם ואחרי שהייתי בבית שבוע ויש לי אישור אז הוציאו אותי מהסידור אז זה אומר שכן יכולים לפטר? מאוד אודה לעונות

אוכלת בלי סוף אני בשבוע 10 ואני כל הזמן רעבה, אוכלת כל הזמן בעיקר בצקים, אני ממש בחרדה שאני אעלה מלא במשקל ואני לא מצליחה לשלוט בעצמי, היום טחנתי מלא עוגיות :(

שבוע 33 הגיוני לעלות 7 קילו?

אנ הרופא אישר סקס תכף נכנסת לשבוע 13, ובעקבות הפרשות חומות והכתמות לא שכבנו מאז שגילינו. בשבוע 10 בערך הכל הפסיק וטפו טפו הכל טוב מאז. בשקיפות שאלנו את הרופא והוא אמר שאין בעיה אבל אני מתה מפחד!!! גם מהחדירה וגם מהאורגזמה. בעלי מצפה לזה בטירוף אבל לא לוחץ. דברים מעודדים ומרגיעים בבקשה?

הורמונים משתוללים שבוע 13 וההורמונים ממש משתוללים. אני כל הזמן עצבנית וכועסת על כולם, אין לי כוח לאף אחד ורבה בלי הפסקה. לא יודעת איך להירגע🥺 עצות?

כבר לא יכולה יותר 😢 אני מרגישה שאני כבר מתמוטטת... עם בן 11 חודשים, עובדת במשרה מלאה. כל יום אני קמה ב5 וחצי בבוקר וחוזרת הביתה בשעה 5 וחצי בערב לפחות... כל הטיפול של הילד נופל עליי כי בעלי סטודנט, חוץ ממקלחות שלו ומדי פעם כלים שהוא עושה. הכל, כביסות בישולים, קניות, סידורים, ריצות לרופאים וכמובן העבודה התובענית שלי. אני גם לא ישנה בלילה כי הוא מוציא שיניים ועם חרדת נטישה ומאוד קשור אליי. אתמול בעלי חזר בלילה ממבחן, איכשהוא ניקיתי חצי בית לבד (לא הספקתי), הקטן עוד צורח... התחלתי להתעצבן על זה שהוא לא מעורב. אני כבר לא יודעת איך זה התגלגל לשם, הוא אמר מלא משפטים שמעצבנים אותי ושנינו כבר איבדנו את זה, הוא בטוח שהוא עושה מספיק ובתכלס הוא לא רואה אותי טובעת... גופנית ונפשית בכל החיים המטורפים האלה. פשוט כל יום בשעה 10 וחצי בלילה כשהילד נרדם סוף סוף אני מתחילה לנשום ולארגן את הבית לבשל ולכבס... וגם זה במהירות כי אני יודעת שהוא שוב הולך להתעורר ב12-1 בלילה... ודיי נמאס לי! אני כבר לא יודעת באיזה שפה להשתמש כדי להסביר לו שאני לא מסוגלת יותר. לחפף עם הבית יותר ממה שהוא כבר אי אפשר. בעלי לא יכול בלי לישון 6-8 לפחןת שעןת בלילה וכל הזמן מתבכיין שהוא לא מספיק ולא מספיק בלימודים ומה נראה לו שאני אקח על עצמי יותר ממה שאני כבר לוקחת??? כרגע התפוצצתי, צרחתי, עוד מאתמול... הוא בתגובה היה מאופק (מאמינה שעמוק בפנים הוא יודע שאני צודקת) ואחרי שכבר התחרפנתי (נסו להיות חודשים על גבי חודשים עם שעתיים עד ארבע שעות לא רצופות של שינה בלילה) הוא התחרפן בעצמו וכרגע זה במצב שדיברנו על גירושין... אני פשוט מרגישה שהוא מנצל (לא בכוונה) את הטוב לב שלי ואת התכונה שלי לקחת את הכל על עצמי כשאני רואה שמישהו שאני אוהבת סובל. איך למען השם אפשר לגרום לו להתעורר ולהבין שאני סובלת ככה? כרגע הוא חושב שאני סתם לא יודעת לשלוט בכעסים שלי, אבל אני הגעתי לקצה גבול היכולת שלי להכיל אותי, אותו ואת הילד שלנו...