המלצות למוהל זה נושא קצת טעון במשפחה ואני בלחץ ככל שהלידה מתקרבת... אחרי ברית ראשונה שעשתה הרבה בלגן אני מנסה להיות מוכנה מראש מחפשת מוהל שהוא רב/דתי, אם הוא גם רופא או אורולוג ילדים זה בונוס ענק עדין, רגיש, עם תוצאות טובות והחלמה מהירה יש מישהי שהתינוק אצלה לא בכה בכלל? בגדול הייתי רוצה גם שיהיה עם מסיכה ולא יתקרב יותר ממש שצריך לבייבי, קורונה וזה כמה דרישות יש לי 🥴

חומצה פולית בזמן היריון. שותות? מסתפקות רק במולטי ויטמין?

רציתי להתייעץ איתכן לגביי הנקה. אני רוצה להניק, וחברה הציעה שאני אבקש בבית חולים להיות באפס הפרדה על מנת לבסס הנקה. מצד שני, לא הייתי רוצה אפס הפרדה, אלא לנצל את זה שיש לי את האופציה לנוח לפני שחוזרים הביתה עם הקטנה. איך זה עובד מבחינת הנקה? ייצרו איתי קשר באמצע הלילה לבוא לתינוקייה להניק?

לחצים בבטן תחתונה במפשעה צד ימין ומקרין לרגל זה צירים? היה לי ככה איזה חצי שעה אתמול.

בן שנה וחצי, פשוט לא עוזב את המקרר!!! כל הזמן מחפש לפתוח כל הזמן מחפש משהו לאכול(במיוחד במקפיא) בהתחלה זה היה שלוקים(כי כניראה התרגל מהגן) אז זרקנו את זה ולשבנו שזהו. עכשיו הוא משגע אותנו על הפירות הקפואים... בשעות לא הגיוניות וכמעט כל רגע זה פשוט מטורף!!! מה עושים?! באלי לזרוק את המקרר לפח

אחרי לידה ראשונה ( כמעט חודשיים )זה גרם לי לבכות גיסתי שלחה לי חייבת לשתף כאן: היא בהריון ראשון. עיניה נוצצות כשהיא משתפת בתוכניות שלה לאחר הלידה. איך היא תלך לכל מיני מקומות עם התינוק, איך היא ובעלה לא יהיו כמו כל ההורים האלה שנרדמים בתשע בערב, הם יהיו הורים מגניבים כאלה שלוקחים איתם את התינוק למסיבות טבע. הם יהיו הורים קולים, זורמים. היא מתארת לי איך היא לא תהיה חרדתית, איך היא תזרום. איך היא תקשיב ותכיל. כמה סבלנות תהיה לה. היא זורחת, הכל מתוכנן לה. איך היא תתחבר, ואיך יהיה לה סדר יום, ואיך היא תבלה בחופשת לידה. היא זורחת ומקננת וחושבת שיש לה מושג. ובא לי להגיד לה. בא לי להגיד לה את האמת. בא לי לספר לה שאי אפשר באמת לתכנן איזו אמא תהיי. לפחות לא עד שתפגשי את הקצוות האמהיים שלך. את לא יכולה לדעת איך תתנהגי כשאת מוטרפת מעייפות עד שלא תהיי מוטרפת מעייפות. את לא יכולה לדבר על עייפות בכלל. מה את יודעת על עייפות. בא לי להגיד לה שהיא לא יכולה לתאר לעצמה את עוצמות החרדה. שהחרדה תתגנב אליה ותכה בה שורשים ולפעמים לא תיתן לה לעצום עיניים. בא לי לספר לה שהחיים שלה הולכים להתהפך והיא הולכת להתערבל ולהישאב לתוך התפקיד המאתגר בחייה. שלהיות אמא זה כל הזמן. אין הפסקות. שברגע שהאמא שבך נולדת את לתמיד אמא. בא לי להגיד לה שהיא תירדם בתשע בערב. ויותר מפעם אחת. גם על הרצפה. שהיא תירדם ותתעורר בשעות הזויות. כי ככה זה עם תינוקות וילדים. בא לי להגיד לה שהשאיפה להיות קולית וזורמת תהפוך מהר מאוד לשאיפה לא לטבוע. שלוקח זמן למצוא את הקול ההורי שלך, שהאמהות גם היא נולדת ולאט לאט גדלה ומתפתחת. בא לי להגיד לה שאין לה שמץ של מושג על מה היא מדברת. אבל אני לא אומרת לה. כי היא לא תבין את זה עכשיו. היא לא תשמע אותי. היא לא מסוגלת להבין. אני רק מאחלת לה בהצלחה. ומקווה שברגעים של הקצה כשהיא תגלה צדדים שהיא בכלל לא חשבה עליהם, אני מקווה ששם היא לא תהיה לבד. אני מקווה שבמקום הזה יהיה מישהו שיגיד לה שהיא לגמרי נורמלית ושמותר לה להרגיש ולהיות מי שהיא. אני מקווה שהיא לא תישאב חזק מדי או תאבד את עצמה רחוק מדי. שיהיה לידה קול שיגיד לה שזה בסדר. כי זה בסדר. בואי אמא, נחמד כאן!