חמותי אני בשמירה מוחלטת . חמותי התנדבה לההין לנו אוכל בשבועיים האחרונים. ואני מודה לה על כך. אנחנו גרים קרוב . אבל יש קטע שממש מעצבן אותי בה היאמגיע כביכול בשביל להביא אוכל כל יומיים והצלחתי כבר לגמול אותה מזה בעבר. היום היא פשוט נחתה עלי עם אוכל לשבת . באמת כל הכבוד. בלי לדפוד בלי כלום. ביקשה מבעלי שיאסוף את האוכח אמר שתשאיר והיא תאסוף. פרצה לתוך הבית בסערה והתחילה לחלק פקודות . עכשיו אני עם וירוס וכולי בא לי לבד בגיפה של עצמי . ממש כועסת ולא מצליחה להבין אם זה מההורמונים או שבאמת משהו לא תקין

בעיות עם בעלי אני כבר לא יכולה לסבול את זה! הוא הפך להיות בן אדם קשה!!! הוא מתעצבן תוך שניה ולא נרגע כל היום, מרים את הקול, הוא מתהלך לי בבית בסלואו מוושן וכל דבר שאני מבקשת ממנו זה פרצופים, ועד שהוא עושה עובר שעות ואני צריכה לבקש מיליון פעם! הוא לא מתאמץ, הוא בטוח שהוא מלך העולם, בחיים לא יגיד- את צודקת, בחיים לא יגיד- מצטערת, בחיים לא יבקש סליחה. אני כבר סובלת איתו. באמת.. הוא לא רוצה ללכת לטיפול זוגי, ואני לא מצליחה להכיל יותר את הנחת רוח שלו מצב אחד ואת העצבים שמתפרצים אצלו בשניות מצד שני.. וכמה שאני מדברת איתו בנועם זה לא עוזר. לא יודעת כבר מה לעשות. שוקלת כבר לבקש ממנו שיעזוב את הבית וזהו, כל היום יש לי תחושה של נאחס כשהוא בבית.. מצד שני- אם הוא ילך אני לבד, אין לי עזרה.. לא יודעת כבר מה עדיף, אולי עדיף להיותבלי עזרה אהלגם בלי הנאחס שלו כל היום

היום הקללות הפכו לסטירה ואני חושבת שזה ברור שמפה זה רק ילך וידרדר... יש ילד בתמונה ואני בהריון. ובגלל הילד הלכתי איתו היום לבריכה למרות האלימות כי הילד ממש ביקש ובכה שאני אבוא. מה עושים? ה׳ תן לח את השכל לבחור נכון ולהחליט את ההחלטה הנכונה עבור החיים שלי. מרגישה כלכך חסרת שיקול דעת בחיים שלי כלכך אפס.

ילדתי בשבוע 29 באופן כללי עברתי הריון מורכב שהתחיל כתאומים ובעקבות בעיה בעובר הפך להריון יחיד. אני לא מצליחה לשחרר מרגשות אשם, ללמה לא בדקו לי מספיק את צוואר הרחם בהריון (הריון בסיכון).... היה פער של 3 שבועות להבנתי בין שתי הבדיקות של צוואר הרחם (בבדיקה אחת היה ארוך ובשנייה קצר) למרות שהייתי אצל רופאים שונים במהלך 3 שבועות האלה. מרגע שגילו את הקיצור תוך יומיים ילדתי. אני יודעת שיש המון בנות שגוררות שבועות עם צוואר רחם מקוצר ואני מרגישה שלא קיבלתי את ההזדמנות הכל קרה כל כך מהר. אף אחד לא הזהיר אותי לנוח, לצאת לשמירה, לבדוק צוואר רחם. אני יודעת שההריון שלי ספציפית הוא מורכב. אמרו לי להמשיך כרגיל בחיי במהלך ההריון. מתבאסת ממש, לא יכולה לשחרר מהעובדה שאם הייתי אצל רופא אחר אולי הכל היה אחרת. שאולי הייתי צריכה ללכת למיון בשבוע שלפני הלידה, למרות שהסימנים היחידים שהיו לי היו עייפות הרגשתי עייפה בשבוע שבועיים שלפני הלידה. בכלל ממש קשה עכשיו, גם לראות את התינוק כל כך קטן וגם לדעת שאולי יכל היה להיות יותר טוב...... מרגישה שזה לא הוגן... אוף ולא יודעת איך להתגבר גם על אובדן אחד התינוקות בהריון וגם על נושא הפגות..

בנות, מכירות כאלה שהיו מולים בקורונה פעמיים?

בוקר אור אהובות ברוך ה אני אחרי27/10 ורצתי לאחל לכול הבנות הקבוצה תודה על התמיכה במהלך ההיריון ועל המענה🥰 בנות יפות שלי תבוא אם ראש פתוח אני היגעתי למיון פתחיה 4 וחצי ושרדתי עד 9 וחצי ואז הנורא מכול היגע הלחץ דופק לעוברית ירד ולחץ לקיסרי חירום הכול היה במהירות בבכי ולמה מה הבעל המשפחה היו לתמוך מרוב שהוכנסתי במהירות נבהלתי הכול בבכי היה מודה להקבה שזה מאחורי וברוך ה קיבלתי נסיכה מתוקה 3.37 ישר הוכנסה לפגיה ועזרה בהנשמה. בנות לפעמים אל תתקשו להקשיב לרופאים ולבקש מנהל מחלקה שיבדקו ויסביר לי עשו מעקב אמרו מתקדם אבל 9 וחצי פתחיה וצירים והראש לא ירד 3 שעות אותו מצב וזה גרם למצוקה לעוברית אז יפות שלי עצה שלי לבקש גם אולטסאוד שיבדקו בהמלך הלידה לדעת איפה הראש מונח למי שבעה תילד לידה טבעית וידיים מלאות לכולן.ושנית בנות במחלקה לא קל בכלל ששמים אותנו אם בנות שמחזיקות ילדכן ויש בכי ויש גם הורמונים לא קל ואת בוכה ששלך לא לידה כמה שאני מאושרת לשכנות שלידי גם הלב בוכה לא קל ביקשתי לעבור למחלקה לנשים במצבי וקיבלו את זה כבסדר לא להתבייש ולסבול בשקט אפשר הכול מברכת את כולן לידה קלה בידיים מלאות🥰