שאלה רק למי שמרגישה את העובר זה כבר התחיל להלחיץ אותי.. הריון ראשון, שילייה קידמית, שבוע 25 לא מרגישה עדיין .. מבקשת לדעת אם יש כאן מישהי שהייתה בשבוע 25 וגם עדין לא הרגישה?! ממש חשוב לי .. כבר בחרדות תודה לעונות

זקוקה לתמיכה 😔 היי בנות❤ אני בשבוע 9+2 וככל שעוברים הימים אני מרגישה יותר רע מבחינה גופנית. הבחילות לא מרפות ולא עוזבות אותי, מקיאה מידי פעם, לא מצליחה לאכול ולשתות מים (מה שמביא לייסורי מצפון קשים ופחד נוראי שאפגע בעובר), ושלא נדבר על לתפקד ביום יום. אני פשוט כבר לא אני. לא בעבודה, לא בבית, לא עם המשפחה, הבעל, וחברים בכלל אין כבר על מה לדבר. בנוסף לכל זה, הצינון לא עוזב אותי. אני מנוזלת כבר המון זמן. אני כל כך מאושרת, זה הריון ראשון שאני מחכה ומצפה לו בכליון עיניים..אך יחד עם זאת, קשה לי בטירוף, קשה לי להתמודד עם החולשה הזאת. בחיים לא הרגשתי ככה. איך מתמודדים עם זה? יש לכן טיפים? מתי זה יעבור? בנוגע לכדורים נגד בחילות, הרופאה נתנה לי אונדנסטרון אינובמד 4 מ"ג, לפי מה שקראתי זה כדורים שנותנים לחולים אחרי דיאליזה והקרנות (שלא נדע). אני ממש מפחדת לקחת. מישהי לקחה את הכדור הזה? ואם כן, זה עזר? וכמה פעמים ביום? זה לא מסוכן? תודה ושבת שלום ❤🙏

נותנת עצה לאחר לידה תבדקו בבית חולים האם יש לילד/ה לשון קשורה עוד בבית חולים ולפתור את זה עוד שם במידה וכן

עד איזה שבוע אפשר לבצע את בדיקת העמסת סוכר תודה מראש!🤗

היי בנות מישהי מכירה תופעה של דקירות בחזה כאילו אי אפשר לנשום נשימה עמוקה זה דוקר מממש . נגיד אני עושה תנועה של מתיחה או תנוע לא נכונה אז ניתפס ודוקר מממש .

אין לי אפילו כותרת מרוב התסכול. לאן נעלמת האהבה? התשוקה? יודעות מה? עזבו תשוקה. למה אנחנו כל כך חסרי סבלנות אחד כלפי השניה? הקטנה שלנו בת שנה. כלומר לא מדובר בתקופה הראשונה עם לילות ללא שינה- שם זה באמת קשה. אבל זה כבר מאחורינו, והמערכת יחסים שלנו מדרדרת מיום ליום. לשנינו יש אופי לא פשוט והייתי מודעת לזה מאז ומתמיד. אבל כשהיינו סתם זוג, או זוג נשוי ללא ילדים- הריבים אף פעם לא היו בתדירות כל כך גבוהה. הייתי רבים פעם ב.. על משהו רציני וממש מהר משלימים. מה שקורה היום- זה סיוט!!! אנחנו רבים על כל שטות ריבים ממש רציניים!!! הוא כל הזמן מחפש אותי, בא אלי בטענות. מהשניה שהוא נכנס הביתה "למה לא עשית את זה? למה לא סידרת את זה?", עושה פרצוף תחת ומתחיל לסדר בעצמו. אבל אם הוא היה רק נושם לשניה, מתיישב ומחזיק את הבת שלנו- הייתי מתפנה לעשות את זה בעצמי (היא כל הערב בכתה, הייתה עלי). הוא כאילו בתחרות איתי : מי עשה יותר ומי יותר עייף? אני היום קלטתי שמרוב שהוא מעצבן אותי וכל היום מקטר כמו איזו זקנה- הפסקתי להימשך אליו. לא היה לנו סקס מלא זמן. אין יום אחד, אשכרה אחד, שאנחנו לא רבים. אני אשקר אם אני אגיד שלא חשבתי להתגרש. אבל כואב לי על הבת שלנו, לא רוצה שתגדל לזוג הורים גרושים. הוא אבא מדהים. זה עובר מתישהו? יש מישהי שהייתה לה תקופה קשה ממושכת עם בעלה והצליחה להתגבר?