אישה - הריון - קבלה ( תובנות הריון שני) בימים האחרונים עמוק בתוך חודש שביעי מסתכלת במראה , הבטן כבר גדלה , ומאד אוהבת מה שרואה . כן , נכון , לפני ההריון היו לי ריבועים בבטן , אבל יש משהו מיוחד בהריון שנקרא קבלה . את יוצרת חיים . את אמא . וזה יותר מכל מלחמה על קילו לפה ולשם שבשיגרה ( ביננו זה לא נגמר ) בהריון הראשון שלי היה קשה לי לקבל - הגוף גדל, השתנה,וזה לא נגמר בלידה אלא ביום שאחרי ( את יוצאת לרוב מבית החולים כמו בחודש שביעי ) אך ככל שהבייבי הקטן שלי גדל, כל חיוך שלו, וכמובן במילה הראשונה " מאמאאא מאמאא" - למדתי לקבל . ויותר מזה גם לאהוב לאהוב את הגוף שלי כי הוא מקדש, שיצר חיים , שהביא לעולם את תכלית חיי, את אהבתי הגדולה בני הבכור . וכן עם הקבלה גם המשקל והמבנה בסוף חוזר לעצמו . להריון השני, הנוכחי , הגעתי שונה מכילה יותר, מבינה יותר, יודעת לקראת מה הולכת , ובעיקר בעיקר מקבלת . מקבלת את גופי שמשתנה לו משבוע לשבוע , ודואג לנס הבא הקרב לחיי . לבת שנייה אחות לבני האהוב . מפרגנת לעצמי בהריון הזה בגדי הריון יפים ( אבישג ארבל אלופה) לא מוותרת על טיפוח ( ביננו עור הפנים פי מאה קורן בהריון ) ומזכירה לעצמי כל פעם שקשה לי - שמאחורי כל סימן מתיחה / פיגמנט חדש/ בצקת/ קילו נוסף - יש אישה שהייתה נותנת הכל כדי להתחלף עימי , יש שם נס . נס הבריאה .