דימום קל שבוע 31 יש לי כבר כמה ימים כאבים לא נעימים בבטן למטה (לא יודעת אם זה רחם או שלפוחית שתן). מרגישה את הכאב בעיקר בזמן שעושה פיפי. עכשיו עשיתי פיפי והיה לי דימום קל בניגוב. התקשרתי למוקד של מאוחדת (הקופה הכי גרועה שיש להריוניות!!!!) ואמרו לי שאין כרגע רופאים אז שאחכה לשעה 7 והם יתנו לי הפניה למיון.. כואב לי והדימום קצת מלחיץ אותי:( לא יודעת אם אני צריכה לחכות למיון בשעה 7 או למהר עכשיו כי זה נחשב דחוף. יש מצב שזה בכלל דלקת בשתן ולא קשור לרחם? מה אומרות? משתדלת לא להיות היסטרית אבל אני דואגת

בנות שעשו עירוי ברזל בנות ששלחו אותן לעשות עירוי של ברזל, כמה היה ההמוגלובין שלכן וכמה היה הברזל שלכן כששלחו אתכן לעשות עירוי? ההמוגלובין שלי נמוך וזה שאני עולה בכדורי ברזל לא עוזר, מעדיפה כבר לעשות עירוי ברזל וזהו כי אני גם עובדת בעבודה פיזית וממש קשה לי ככה.. הרופאה שלחה לבדיקת ברזל מקיפה ואמרה שלפי זה נחליט

מדבקות וואווי מישהי הזמינה? תוך כמן זמן הגיע? האיכות טובה?

אני לא יודעת אם קיים דבר כזה דיכאון בהריון. אני בזמן האחרון, חושבת שאני סובלת מדכאון אני יסביר. מלבד זה שהכל התחיל מוקדם מדי. הנפיחות, בוא נגיד שבשבוע 9 10 כבר ידעו! הבטן נפוחה משמעותית, פיגמנטציה שלא איחרה לבוא על הצוואר ואמצע החזה ובחירת הבגדים כבר לא הייתה הבחירה, זאת אומרת.... לובשים מה שעולה, ומה שנראה הכי נורמלי. אני משתדלת לאכול טוב, לא תמיד בריא. אבל מצד שני לא מגזימה, עליתי במשקל מהר מאוד. שבוע 22 מאמינה שעליתי 10 קילו. הייתי מרופדת לפניי, אבל הצורה מחמיאה לא "משמינה" אני מנסה למדוד בגדים, החל מ XL או מ 3 ומעלה. היום הגעתי לשיא, מחפשת שימלה קלאסית לארוע שבוע הבא, צנועה מדדתי XL לא היה טוב היה צמוד וקצר. הציצי שהיה גדול מלפני, גדל עוד, כמובן הבטן ונפיחות הוסיפו, לאחר 40 דק במקום יצאתי עם חליפת ספורט. חצאית וחולצה מידה 3. הכי גדול שהיה, שגם נקנתה כדי שארגיש טוב, אני לא 100% איתה, זה לא גרוע כלכך, אבל עדיין. פשוט התפרקתי בבכי, מכירות את זה שיוצא לך בכי מתוך הנשמה? ממש כאובה, לא מצליחה להירגע, אני יודעת שזה שינויים הורמונילים אני יודעת שזה זמני, זה שוק. פשוט שוק. הבטן הרגליים הידיים, חשוב לציין-בעלי מחמיא לי כל הזמן אומר שאוהב אותי אפילו יותר, תמיד תמיד תמיד! נמשך אליי, אוהב אותי, הכל גדל מבחנתו מבחינת אהבה ומשיכה אבל אני, לא מצליחה ולא יעכל כנראה, ההרגשה הזו, שאת באמת לא מגזימה עם אוכל, שאת בסך הכל בהריון, אני לא מפסיקה לבכות על כך. אני חושבת שאני חווה דיכאון, אני פשוט עצובה, יש לי כאבי גב ורגליים, מסתכלת על בנות אחרות, ונכון אסור להשוות. אבל אשתף בכל מקרה, מישהי שבשבוע שלי! ואפילו יותר בכלל לא נראית בהריון. זה נתן לי בום , איך היא ככה ואני ככה? ומישהו שאחרי 5 לידות! בלי עין רעה. נראית פצצה. פירגנתי לה מהלב, אבל בפנים נצבטת. יש מישהי שחווה כמוני את התהליך ? סליחה על החפירה.

הריון ראשון ולא מבינה כלום...המלצות על עגלות מגיל לידה ? איזה חברה הכי טובה? משהו שמתקפל מהר ולא מסובך, ושגם שלא יהיה כבד?

טבעת שאני לובשת מלא זמן בתחילה לעשות לי את זה מה זה