אני לא יודעת אם קיים דבר כזה דיכאון בהריון. אני בזמן האחרון, חושבת שאני סובלת מדכאון אני יסביר. מלבד זה שהכל התחיל מוקדם מדי. הנפיחות, בוא נגיד שבשבוע 9 10 כבר ידעו! הבטן נפוחה משמעותית, פיגמנטציה שלא איחרה לבוא על הצוואר ואמצע החזה ובחירת הבגדים כבר לא הייתה הבחירה, זאת אומרת.... לובשים מה שעולה, ומה שנראה הכי נורמלי. אני משתדלת לאכול טוב, לא תמיד בריא. אבל מצד שני לא מגזימה, עליתי במשקל מהר מאוד. שבוע 22 מאמינה שעליתי 10 קילו. הייתי מרופדת לפניי, אבל הצורה מחמיאה לא "משמינה" אני מנסה למדוד בגדים, החל מ XL או מ 3 ומעלה. היום הגעתי לשיא, מחפשת שימלה קלאסית לארוע שבוע הבא, צנועה מדדתי XL לא היה טוב היה צמוד וקצר. הציצי שהיה גדול מלפני, גדל עוד, כמובן הבטן ונפיחות הוסיפו, לאחר 40 דק במקום יצאתי עם חליפת ספורט. חצאית וחולצה מידה 3. הכי גדול שהיה, שגם נקנתה כדי שארגיש טוב, אני לא 100% איתה, זה לא גרוע כלכך, אבל עדיין. פשוט התפרקתי בבכי, מכירות את זה שיוצא לך בכי מתוך הנשמה? ממש כאובה, לא מצליחה להירגע, אני יודעת שזה שינויים הורמונילים אני יודעת שזה זמני, זה שוק. פשוט שוק. הבטן הרגליים הידיים, חשוב לציין-בעלי מחמיא לי כל הזמן אומר שאוהב אותי אפילו יותר, תמיד תמיד תמיד! נמשך אליי, אוהב אותי, הכל גדל מבחנתו מבחינת אהבה ומשיכה אבל אני, לא מצליחה ולא יעכל כנראה, ההרגשה הזו, שאת באמת לא מגזימה עם אוכל, שאת בסך הכל בהריון, אני לא מפסיקה לבכות על כך. אני חושבת שאני חווה דיכאון, אני פשוט עצובה, יש לי כאבי גב ורגליים, מסתכלת על בנות אחרות, ונכון אסור להשוות. אבל אשתף בכל מקרה, מישהי שבשבוע שלי! ואפילו יותר בכלל לא נראית בהריון. זה נתן לי בום , איך היא ככה ואני ככה? ומישהו שאחרי 5 לידות! בלי עין רעה. נראית פצצה. פירגנתי לה מהלב, אבל בפנים נצבטת. יש מישהי שחווה כמוני את התהליך ? סליחה על החפירה.