התפתחויות ימים אחרונים סתם פוסט שיתוף ופריקה... מהלך היריון הכי תקין שיכול להיות! קצת בחילות שליש ראשון, אח''כ צרבות בלתי פוסקות וכאבי גב אבל פעילה, עובדת, יוצאת ונהנית. פשוט, קל ונוח! משבוע 31 יודעת שמישמיש נמצאת במצב עכוז. אמרו לי לא להלחץ אבל בשבוע 35 הבנתי שכבר צריך לנסות דברים אז קצת תרגילים מוזרים (מי היה מאמין ש 16 קילו נוספים כל כך יקשו על ביצוע עמידת נר 😂), דיקור להפוך ומוקסות. הרגשתי אותה מתפתלת אבל לא מצליחה להשלים סיבוב. בתוכי ידעתי שהיא מתבססת יופי יופי אבל אמרו לי מסביב לא לאבד תקווה. התנגדתי בטירוף להיפוך אבל אחרי התייעצות עם מלא רופאים שכנעו אותי לעשות. אז בשבוע 37+2 הגעתי לתהש לניסיון היפוך. הרבה הכנות לפני ותחושה שאולי למרות האינסטינקטים שלי אולי אולי בכל זאת. אחרי כמה שעות של הכנות ( אולטרסאונד, מוניטור ארוך, הזרקת ונטולין להרפיית הרחם..) נכנסה הרופאה ואחרי דקה הכריזה שהטוסיק נמוך מידי. לא צלח. האמת? שמחתי שהיא לא התעקשה כי זה גם כואב בטירוף (הייתי סובלת הכל אבל בשבילה) וגם לא רציתי שחלילה יפגעו בה. ויאללה עוד שעתיים מוניטור . הדבר היחיד שאני שמחה עליו הוא שהספקתי לראות לפני הלידה שמדובר בצוות רגיש המקצועי ביותר. כמובן מדובר ברגע קשה לעיכול. עם האינסטינקט עדיין הייתה אמונה שאולי בכל זאת. הרי אני עד לפני שעה עוד חלמתי על לידה טבעית, מינימום התערבות ואם אצליח גם בלי אפידורל. החלום נגוז. ואז... רגע לפני השחרור הביתה הודיעו לי ב 3.3 את תהיי אמא. בעלי פתאום התרגש כמו שלא התרגש לאורך כל ההיריון! ואני בעיקר בשוק. מצפה בטירוף אבל עוד לא לגמרי מעכלת. בשורה התחתונה, חשוב לי להגיד שעל אף האכזבה צריך לזכור לא תמיד אתה מצליח לממש את התוכנית המקורית שלך אבל כל עוד העובר בריא ואת בריאה הכל טוב! אז נכון, לא תהיה לי הלידה שדמיינתי בראש (מי אמר שאם היא וגינלית אז כן?!) אבל אנחנו בכיוון של קיסרי ידידותי, ככה שהיא תהיה עלי בזמן התפירה וגם בהתאוששות. וגם אם לא יצא בסוף, ב 3.3 אני אהיה אמא, אחרי 38 שבועות של ציפייה והמון מה ליצור שישנה את חיי, וזה בנותי כל מה שחשוב.