עצוב מאוד הוא עולה ישר למעלה, בדרך מרופדת תפילות ותהלים, בכניסה שואלים "מה השם?" ומלאך עונה לחברו, בשערי גן עדן, בלחישה - "תינוק ללא שם, עובר ממעי אמו, נרצח בידי צמאי דם" "כן, (אומר מלאך מהמשמר היוצא) גם אנחנו התפללנו: הרך הנולד בן שירה יעל" ומראה את הדרך לנשמה הזוהרת והצחה, למקומה המוכן לה מששת ימי בראשית עם צדיקים וצדקניות, עם הרוגי מלכות רק מרחוק המלאך מראה, כי אין בריה ואפילו מלאך, יכולים לעמוד שם ומלאך לחברו לוחש "לו יכולתי לבכות". ומבית דין של מעלה נשמע קול קורא יעמוד משה בן עמרם הלוי, לשורר לנשמה הטהורה, ולא כהתה עינו ולא נס ליחה, ושירתו בכל עלמיא, ורקיעיא "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו ייקום, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" ההלויה תתקיים הערב בשעה 21:45 בחלקת צור בהר הזיתים בירושלים.

צילומי גיל שנה משהי אמרה לי דהיא עשתה בעצמה ואני מחפשת רעיונות, משהי עשתה ויכולה לשתף? :)

שבוע 37+4 היום עשו לי אולטראסאונד וראו שהתינוק שוקל 3.300 כל הזמן הם אמרו שהוא ממש גדול (נלחצתי). אם אני יסחוב עד 40 או 41 אני לא רוצה לדעת איזה לידה קשה תהיה לי. (בגלל הגודל). מפחדת ממש!!

דכאון ועצבות כבר כמה ימים שאני פשוט עצובה. בוכה מכלום, בלי סיבה. באלי להתחיל הכל מההתחלה. את החיים מחדש. במקום אחר, משפחה אחרת, חברה אחרת. אין לי כבר כוחות. להיות בת, רעיה, עוד רגע להיות אמא כל כך הרבה ציפיות שאני צריכה לעמוד בהן. אין לי כוחות יותר. יודעת שיש הורמונים, בטוחה שהם משפיעים, אבל עדיין לא מצליחה לצאת מהמיטה. לא מצליחה לאכול, לשתות. כלום. בעלי לא מבין אותי, לא באמת. הוא מנסה לתמוך ולהגיד את המילים הנכונות אבל אני בעצמי לא יודעת מהן המילים הנכונות. חברות אין לי כוח לשתף, ישר מצחקקות ומאשימות את ההורמונים. כולי תקווה שזה לא מפריע על העוברית שלי בבטן, שאצליח לעבור את זה עד הלידה כדי לתת לה את הכי טוב שניתן. בינתיים מנצלת את השבת כדי לא לעשות כלום, להשאר במיטה ולבכות. אוף 😔

שבוע 23 התחלתי להרגיש תנועות עובר ממש מוקדם ובשבוע 21 בערך בעלי הצליח להרגיש מבחוץ. בשבוע האחרון אני מרגישה תנועות אבל הרבה יותר חלשות ממה שהיו עד עכשיו ובתדירות נמוכה יותר. איך זה הגיוני? זה לא אמור להיות חזק יותר מיום ליום?

בוקר טוב בנות מי היתה אצל יעוץ גניטי ומה הוא אמרלה מה שאל אותה וקמה זמאן היעוץ ומה השאלות שעדיף אני ישאל אותו