בעלי לא שאל איך אני מרגישה אחרי בדיקת מי שפיר

סתם תגידו לי מה אתן חושבות כי אני כועסת ומאוכזבת קצת.. אתמול עשיתי בדיקת מי שפיר מה שאומר שהיום ומחר אני צריכה להיות במנוחה. קמנו הבוקר ובעלי לא הרגיש טוב, הוא לקח את הילד לגן (בן שנה) וחזר לישון הוא עצמאי. אחרי איזה שעתיים התעורר התקלח התאפס ונסע לפגישה בבאר שבע (אנחנו גרים בצפון) כמובן לפני שנסע שאלתי אותו איך הוא מרגיש ומה יש לו ודאגתי לו שישתה מים וייקח אוכל לדרך ואקמול וזה. טוב נסע. אחרי כמה שעות שלחתי לו הודעה מה שלומך הוא ענה שהוא מרגיש יותר טוב, יופי אחלה. אחרי כמה שעות התקשר ואמר שהוא נוסע לבקר את אמא שלו שגרה במרכז, אחלה בסדר. בינתיים אני הוצאתי את הכלב הלכתי להביא את הילד שלנו מהגן וכל אחר הצהריים אמא שלי עזרה לי איתו. מגיע הערב אמא שלי הייתה צריכה ללכת נשארתי לבד עם הילד- ארוחת ערב, מקלחת ולישון. תוך כדי אמא שלו חמתי מתקשרת אליי ואומרת לי ״יש לו חום ונתתי לו אופטלגין״ כאילו הוא ילד בן חמש. לא שאלה אותי מה שלומי איך אני מסתדרת (היא יודעת שעשיתי את הבדיקה אתמול) וואלה תפקדתי כמו נמרה אבל כן היה לי קשה הוא היה עייף ורצה שאני ארים אותו ובכלל אני אמורה להיות במנוחה ולא להתאמץ וזה כן היה מאמץ מסוים כל הערב הזה. טוב משכיבה את הילד לישון בעלי שולח לי הודעה ״זה בסדר שאני אשאר לישון אצל אמא שלי ואבוא מחר בבוקר?״ אמרתי לו שמע כאילו תראה איך אתה מרגיש אם אתה כשיר לנהוג כל הדרך לצפון ותחליט אבל כן זה מעמיד אותי בסיטואציה לבד עם הילד והכלב ואני בכלל אמורה להיות במנוחה. ואז הוא שואל אותי למה ההורים שלי לא עזרו לי, מישהו אמר שהם לא עזרו???? מה שמעצבן אותי זה שלא הוא ולא אמא שלו לא שאלו אותי מה שלומי ואיך אני מסתדרת, הכל סביב הילד בן ה30 שיש לו קצת חום 37.5. אני חלילה לא רוצה לסכן את בעלי שינהג כשהוא לא מרגיש טוב אבל הייי מה איתי אני כל הצהריים לא נחתי ותפקדתי ואפילו לא התעניינו בי. אין לי כוח לריב על זה איתו אבל האמת שכן זה מאכזב אותי והאמת שמאוד לא מתאים לו כי הוא מאוד דואג לי תמיד. מה אומרות??