טראומת לידה מבעל שלא תמך - איך ממשיכים הלאה?

איכשהו אחרי עיבוד לידה הבנתי שהטראומה היא מזה שבעלי לא היה בשביל לתמוך בי נפשית ופיזית זה התחיל מהיום שירד הפקק והתחילו הצירים הוא הלך לעבודה בערב הלכנו להיבדק הייתה ירידת מים בבית החולים ואז התכוננו להיכנס לחדר לידה כשאני עם צירים בלתי נסבלים אני מבקשת ממנו שוקולד ואין עם מי לדבר "שלא תהיה לך בטן מלאה בלידה" וכאלו במהלך הצירים והלידה הוא היה בחוץ ונכנס כשהתינוק יצא לאחר מכן הלך איתו לתינוקיה וחזר בלעדיו למחרת הלך לעבודה לכמה שעות כשאני מתהההה מכאבים והגיע כשאחותי התקשרה להגיד לו שאני לבד בדיכאון הוא הגיע והביאו לי רול אחד של סושי וזהווו לא פרחים לא מתנה כלום כשיהיה צריך לאסוף אותנו מהבית חולים אירגנתי עם תפרים וכאבי תופת את השקיות כמה שיכולתי וכשהגיע התעצבן שהוא צריך לעשות כמה נגלטת לרכב בנסיעה התעצבן כשצעקתי מכאבים רק מציינת שלא צעקתי סתם .היה לי תפר מתוח שאחר כך נקרע זה לא מתאים לו כי הוא לא מרושע או רע דיברתי איתו על הכל ואחרי שפתחתי הכל מאז החתונה שאגב קרתה משידוך הוא הודה שבגלל שהייתי סוג של דובי אכפת לי הוא ניצל את זה ולא ראה אותי ממטר לא התאמץ בשבילי ולא ראה צורך להקשיב לי פשוט שם אותי הכי למטה בסדר העדיפויות שלו הוא גם אמר שאחרי שחושב על זה הוא תמיד אהב אותי אבל אוהב את עצמו יותר בדיוק ככה אמר הוא מאוד מצטער על זה ורוצה להתחיל מחדש ואני לא יעזוב אני לא יעזוב כי אני בהריון ויש עוד ילד קטן אבל עוד מעט היום נישואין השני שלנו וקשה ליי לא רואה מאיפה להתחיל ואין לי רצון כזה למה להשקיע שנתיים אני חיה עם מישהו שבקושי אוהב אותי הבאתי לו ילד ועוד אחד בדרך למה למההה למה הייתי עיוורת לפני החתונה אוףףף