האם אמא יכולה לקנא בבת שלה? איך זה בא לידי ביטוי

חד משמעית יש. בדרך כלל אצל אימהות נרקסיסטיות. הן תמיד בתחרות עם הבנות

אמאלה אני נרקיסיסטית שמודעת לעצמה .. מטפלת בזה כמובןןןןןןן מקווה לא להיות ככה עם הבת שלי בעתיד לא לקנא לה

אין כזה דבר נרקיסיסט שמודע לעצמו כנראה שאת לא

מחזיקה לך אצבעות שתמצאי את הדרך הנכונה עבורך

לי הייתה ילדות ממש לא קלה עם אמא שלי, היא עברה חיים קשים וספגתי את הכל, אם זה מילולית, פיזית, נפשית. לצד זה גם ידעתי שאוהבת אותי, היא פשוט הייתה לא בריאה, אני גם חשבתי שאולי היא הייתה מקנאה בי, היום אני חושבת שלא.. אולי כי היא התבגרה אני היום בת 33 והיא בת 62, מה שכן, הריחוק תמיד עשה לנו טוב, ככל שהיינו קרובות זה היה נוראי, יצאתי מהבית בגיל 21, וחזרתי בגיל 27 בגלל הקורונה, גם שחזרתי גרתי ביחידת דיור לידה ולא בבית אבל היה לה ממש ממש קשה וזה היה מורגש, היא הייתה ממש מזלזלת בי. אבל.. אוהבת אותי מאוד. למרות שיש לי סיבות לנתק איתה קשר, או לכעוס עליה, כי אפשר לומר שאני לא מאה אחוז נפשית בכלל בגלל מה שחוויתי בילדות איתה , והיום אני מבינה כמה ההשפעה שלה השפיעה עלי גם נפשית, חברותית, תעסוקתית.. הכל… אבל… אני דנה אותה לכף זכות שזה לא היה בשליטה שלה, היום מהצד אני מבינה גם שהיא לא אישה נבונה מספיק, ולא הבינה מה היא עושה, לצד בעיות נפש שהיו לה, היא לא הייתה משוגעת אבל היו לו התמוטטויות עצבים ודיכאונות שלא טופלו והרבה תסכולים , אני הייתה השק חבטות שלה.. ואני בוחרת לדון אותה לכף זכות.. לדעת שזה ממש לא היה מרוע, לראות את כל הטוב שהיא כן עשתה עבורי, כל הדאגה, כל העזרה, כל התמיכה.. בפרט שלא גרנו ביחד… אז אולי כדאי לך לא לנתק את עצמך מאמא שלך לחלוטין. אבל כן לתפוס מרחק מסויים.

מחזיקה לך אצבעות שתמצאי את הדרך הנכונה עבורך

אבא שלי לא מקנא בי, אבל אישית אבחנתי אותו כנרקסיסט. לא אבחנה מקצועית 😂 הוא עשה לי ממש רע, עד כדי שפיתחתי מחלה כרונית בגללו. והבנתי שהיא התפרצה בגללו כי באחת המריבות שלנו הבנתי שבבוקר אקום חולה, מה שאכן קרה. ואז החלטתי לנתק קשר. אמרתי לו שאני צריכה מרחק וחסמתי מכל מקום אפשרי. זו הייתה פעם ראשונה מזה שנתיים- שהצלחתי להחלים על מלא, חזרתי לאכול רגיל (בשנתיים האלה רןב מה שאכלתי הגיע בבקבוק), וחזרתי לחיות נורמלי. ובתקופה שהתנתקנו עבדתי עם עצמי על להבין שזו לא אני, זה הוא. הוא מתנהג כמו אמא שלו שעשתה לו את אותם דברים, ושלמרות שהוא מרגיש שאני צריכה לעשות מה שמרגיש לו נכון, אני יכולה לעשות מה שמרגיש נכון לי, וזה בסדר. אחכ חזרנו לקשר, והיו פעמים שפגע בי, אבל הייתי יותר זהירה ומרוחקת ובקושי היו לי התפרצויות של המחלה מאז (ואם כן זה היה לקראת מפגש איתו. אנחנו היום חיים במדינות שונות אז לשמחתי זה לא קורה הרבה). הוא גם הבין שהוא צריך להרגיע ביחס שלו אלי ויותר נזהר בשיט שהוא אומר לי. אני חושבת שהניתוק ממנו עשה לי רק טוב, ולפעמים צריך לחשוב על עצמינו ולא על הסביבה שלנו.