משתמשת פורטי27 בספטמבר 2026 בשעה 13:50
צריכה קצת לפרוק, אשמח לדעת מה אתן חושבות...
לפני שילדתי עבדתי במשך יותר משלוש שנים במשרד שמאוד אהבתי. הייתה לי שם גמישות שהתאימה לי כאמא לשלושה ילדים, וממש אהבתי את העבודה ואת האנשים במקום. יחד עם זאת, השכר היה שכר מינימום, ובפועל הוא אפילו לא היה מכסה את העלות של המעון של אחד הילדים.
החלטתי להשאיר את הילד הקטן בבית, גם בגלל שהייתה רשימת המתנה ארוכה למסגרת שרציתי עבורו וגם משום שלא מצאתי מסגרת אחרת שהרגשתי שהיא מתאימה לו. לכן הארכתי שוב ושוב את חופשת הלידה, עד שעברה תקופה ארוכה, ובשלב מסוים כבר הרגשתי לא נעים ממקום העבודה שממשיך לחכות לי.
מצד אחד לא באמת רציתי לעזוב, אבל מצד שני בעלי מאוד לחץ עליי וטען שזה לא מקום נכון עבורי מבחינה כלכלית, משום שלא קיבלתי תנאים והשכר היה נמוך מאוד. הוא חשב שלא משתלם להמשיך שם, ובסופו של דבר התעקש שאקבל החלטה לעזוב.
הלכתי להודיע להם שאני מסיימת את עבודתי, למרות שהם חיכו לי כל הזמן הזה. יצאתי משם בוכה ובלב מאוד כבד, כי עמוק בפנים לא באמת רציתי לעזוב.
גם לאחר שעזבתי, המעסיק הקודם התקשר כמה פעמים ושאל אם בכל זאת ארצה לחזור. היה לי מאוד קשה להגיד לא, והוא אפילו ניסה לשכנע אותי. תמיד הייתה בינינו הערכה וכבוד הדדיים, וזה מקום עבודה שאני ממש חולמת לעבוד בו.
במקביל מצאתי עבודה חדשה – עבודה מסודרת יותר, עם תנאים טובים יותר ושכר נורמלי יחסית, דברים שלא היו לי במקום הקודם. אבל למרות כל היתרונות האלה, אני מרגישה שקשה לי להתחיל משהו חדש. הלב שלי עדיין נמצא במקום העבודה הקודם.
אני מרגישה שאני נמצאת בין הלב לבין השכל: מצד אחד יש מקום שאהבתי, שהרגשתי בו טוב ושנתן לי תחושת שייכות, ומצד שני יש עבודה שמציעה תנאים טובים יותר ויציבות כלכלית. זו בחירה לא פשוטה, ואני עדיין מרגישה שלא לגמרי השלמתי איתה.
💬10 תגובות