קשה לי נפשית ואין לי עם מי לדבר - מרגישה אבודה

אוף בא לי לפרוק ואין לי עם מי .. מרגישה שקשה לי נפשית וזה שאין לי למי לפרוק עוד יותר מקשה. אין לי חברות , לא בא לי לשתף משפחה וקשה לי.. לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו מבחינה התפתחותית , בריאותית, פיזית, הנראות שלי, לא אוהבת את האמא שאני , הזוגיות שלי לא טובה , המצב הכלכלי לא בשמים ואנחנו כרגע גרים אצל ההורים, לא נהנים מכלום - לא טיולים, לא חול, אין לנו חברים לבלות איתם.. השגרה שוחקת , מעמיסה נפשית ולפעמים פיזית התחלתי מקום עבודה חדש אחרי שסבלתי שנתיים במקום הקודם.. חשבתי שמשם אמצא את המקום שיתן לי סיפוק ובתחום שחיפשתי אבל זה לא קרה.. וזה עוד יותר מוסיף לתסכול. אני מודה מליון פעם על הקיים , מוקירה ומעריכה.. מתפללת כל יום שישמור אותנו בריאים וחזקים. מרגישה רעה שאני מעיזה להתבאס או משהו כזה.. אבל באמת קשה לי.. אני שונאת את האמא שאני אני כבר ממורמרת וחסרת סבלנות .. 😞😞 אבודה ולא מצפה מעצמי להצליח להתקדם , כי קשה לי להתמיד בדברים כמו בלשמור תזונה או כל דבר אחר שחשוב לי .. מרגישה שפשוט חיה בבינוניות שלא מתאימה לי , ציפתי מעצמי ליותר בשלב הזה של החיים.. סורי על החפירה 😔