משתמשת פורטי6 בספטמבר 2026 בשעה 08:09
יש משהו שמציק לי כבר די הרבה זמן. אני האחות הקטנה במשפחה ויש לי אחות בכורה שההפרש ביננו הוא בערך 10 שנים. באופן כללי אני מרגישה הרבה יותר בוגרת ממנה (וגם מישהו במשפחה אמר לי כביכול בצחוק שאני קיבלתי את האופי של האחות הבכורה והיא הפוך)
ובאופן כללי אני הרבה יותר עצמאית ממנה - עזבתי את הבית בגיל צעיר יותר, התחתנתי לפניה (למרות שהיא עשר שנים מעליי.. והיא התחתנה בערך שנה וחצי אחריי), בלימודים אני כבר בתואר שני והיא למדה משהו פחות "נחשב", היא לא הוציאה רישיון ואני כן ונוהגת חופשי ומקפיצה אותה הרבה. ועכשיו שתינו בהיריון ראשון - היא כל הזמן מתלוננת ואומרת שקשה לה ושהיא לא יכולה לעשות כלום ואני די מתמודדת עם זה סבבה.
בזמן האחרון מאז שהיא התחתנה מרגיש לי שהיא כל הזמן מנסה להקטין אותי ואת בעלי, כל הזמן אומרת שאנחנו ילדים, כל הזמן. לדוגמא גם גיסה מהצד השני התקשר והוא אמר כזה אמר לה בצחוק אל תקללי ליד הילד. מצד אחד זה ממש פתטי בעיניי ולא שווה התייחסות.. כאילו אני אומרת מה אני אתייחס לזה? זה לא שווה את האנרגיות שלי. אני מאמינה שזה נובע מחוסר בטחון שלה שאני כביכול באותו שלב שלה בחיים למרות הפרש השנים אז ככה היא מזכירה לי. מצד שני זה ממש מעצבן חחחח, גם בעלי שהוא הבן אדם הכי רגוע בעולם מתעצבן על זה ואומר לי שזה מגוחך. אני הרבה יותר בוגרת ממנה- למרות הפרש השנים הספקתי הרבה יותר ממנה בחיים וגם רואים את זה בהתנהגות ובעצמאות.
וגם בבית של ההורים כבר התקבעה הגישה שאני האחות ה"נצלנית והמפונקת" בגלל שאני האחות הקטנה והיא תמיד נגיד צודקת בוויכוחים ותמיד מחמיאים לה ולי לא. אני מרגישה שזה בגלל שרואים עליי שאני יותר חזקה ועצמאית כביכול אז מרגישים צורך לטפח אותה כזה ולשמור עליה.
אמרתי לעצמי שזה לא שווה את האנרגיות שלי ואני יודעת מה אני שווה, אבל אני רואה שזה מתחיל לעצבן אותי. מה דעתכן?
💬8 תגובות👍1 לייקים
