מד״א לא ענה בשעת חירום עם התינוק – מה עושים?

מדינה בחוסר תפקוד. ואני באמת שואלת — איך אפשר להרגיש ככה בטוחים כשצריך עזרה ברגע חירום? הבן הקטן שלי לא מרגיש טוב כבר תקופה בעקבות מחלה ויראלית. בימים האחרונים הוא היה באי שקט קיצוני, והיינו איתו בבדיקות במרפאה. בלילה המצב פתאום החמיר. הוא צרח בלי הפסקה, הקיא כמות מטורפת, ומיד היה נשמע שהוא עומד להיחנק. בעלי ואני התקשרנו מיד למד״א. אין קול ואין עונה. היינו על הקו לפחות 2 דקות, אולי יותר, וברגעים כאלה כל שנייה מרגישה כמו נצח. הילד שלך מולך, אתה לא יודע אם הוא נושם כמו שצריך, ואתה מתקשר למוקד החירום שאמור להיות שם בדיוק בשביל הרגעים האלה — ואף אחד לא עונה. בסוף החלטנו לא לחכות יותר ופשוט לנסוע בעצמנו לבית החולים. בדרך ניסינו שוב להשיג את מד״א. הפעם ענו, אבל התחושה הייתה של מענה קר מאוד. ביקשתי רק שינחו אותנו מה לעשות בדרך, ממה להיזהר, איך לפעול אם הוא שוב מקיא או נראה שהוא נחנק. נאמר לנו שבעיקרון מה שהם יכולים לעשות הוא לשלוח אמבולנס. הסברתי שאנחנו כבר בדרך לבית החולים ושאני לא מבקשת אמבולנס — אני רק מבקשת הנחיות בסיסיות עד שנגיע. רק אחרי שהתעקשתי קיבלנו תשובה, וגם אז התחושה הייתה מאוד קרה ומנותקת מהסיטואציה. בסופו של דבר הגענו לבית החולים, בדקו אותו, לקחו לו דם וברוך השם הוא בסדר. אבל מאז אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבה: מה היה קורה אם הוא באמת היה נחנק? מה היה קורה אם חלילה היה מאבד הכרה? במצבים כאלה דקה וחצי היא לא "רק דקה וחצי". אלה יכולות להיות דקות קריטיות שבהן הורה מבוהל חייב לקבל מענה והנחיות מיידיות. אני לא כותבת את זה כדי להשמיץ אדם מסוים, ואני אפילו לא יודעת מי אשם או איפה בדיוק הכשל. אני כותבת כאמא שיצאה מהלילה הזה מפוחדת ומתוסכלת מאוד. אם ברגע שבו אנחנו הכי זקוקים למערכת החירום אנחנו לא מצליחים לקבל אפילו מענה — איך אפשר להרגיש שיש על מי לסמוך?