מתמודדת עם אוננות בגיל 3.5 - איך להכיל את הרגשות שלי?

לפני זמן מה כתבתי פה פוסט לגבי הבת שלי בת 3.5 שגיליתי שהיא מאוננת (ולא רק "נוגעת בעצמה"). מאז זה קורה תדיר ואף גדל מבחינת מספר הפעמים. אני מנסה להכיל את המצב אבל כל כך קשה לי. אני מוצאת את עצמי נגעלת מהבת שלי ומגיעה למצב של ריחוק ממנה. עד כמה שאני מנסה להכניס לראש שלי שזו ילדה ועכשיו היא גם בחופש גדול אבל אני פשוט לא מצליחה לשלוט ברגשות שלי ובעצמי. מנסה לפעול על אוטומט איתה אבל גם זה קשה לי. אני כל כך לא רוצה שזה יקרה וכל כך מפחדת מהעתיד שלה במיוחד כי אנחנו בחברה חרדית. אומרת לעצמי שאולי זה יעבור לה מעצמו ויעלם אבל רואה שזה רק הולך ומחריף ומרגישה שהיא מפתחת מעיין תלות באוננות. אני ממש אובדת עצות ומתוסכלת. המצב פשוט הולך ומחריף גם ביני לבין עצמי. אני לא מצליחה להתמודד עם המצב ואני אחת שבדרך כלל מתמודדת עם מצבים מאתגרים אבל כזה מגיע לנושא הזה אני ממש מרגישה חסרת אונים.