לשאול את בעלי אם רוצה להתגרש - חוסר תקשורת וריבים

עצות אני רוצה לשאול את בעלי אם הוא רוצה להתגרש אני חודש וחצי אחרי לידה ראשונה שהייתה לא פשוטה בכלל בעלי ואני יש בנינו חוסר תקשורת אחרי כל ריב אנחנו אומרים שנעבוד על זה ובאמת מנסים יש תקופה טובה כזה ואז קורה משהו קטן ואז ריב מגעיל בגדול בעלי אדם חרוץ שעובד ולומד וטוב לב משתדלת לעזור בבית למרות שאין לו זמן אבל שיש בנינו ריב אני מרגישה שהוא ממש שונא אותי וזורק עלי הכל קללות שאני בהלם שזה יוצא לו מהפה כי הוא אדם דתי ומכבד כלפי חוץ אני מרגישה שהוא משווה אותי לאחותו או לאמא שלו ומזלזל בי שאני לא יודעת לבשל או כל דבר שאני עושה הוא לא נכון ולא טוב והן עושות הכי טוב הוא לא אומר את זה ישירות אבל אני מרגישה את זה כל פעם בשיחות כמובן שאני מבשלת מנקה מסדרת עושה הכל הכל בבית תמיד לומדת מתכונים ומבשלת מגיל קטן לפני שנכנסתי להריון ערב אחד ממש התעצבן עליי אמר לי שאני לא יודעת לא לבשל לא להתלבש מה אני יודעת לעשות באותו זמן חשבתי שהמשפטים האלה נוראים אבל מאוחר יותר זה היה יותר גרוע כמובן בכייתי לבד כל הערב ונרדמתי באמצע הלילה הוא העיר אותי ושאל למה שמתי חצאית מסוימת יש לציין שגם לפני הייתי שמה אותה ודווקא הוא החמיא לי עליה קצת צמודה חצאית ארוכה בלילה הוא כעס עוד יותר ואמר שעכשיו הוא רואה את הפרצוף האמיתי שלי שאני סוטה שרוצה שיסתכלו עליה הייתי כל כך בהלם שרק בכיתי הרגעתי אותו דברנו הבטחתי שאני אשתפר בהכל ושאני משתדלת לעשות דברים יותר טוב (בישול וזה לטעמו ) יום למחרת הוא התנצל על הכל מאז וגם לפני היום לנו כל מיני ריבים ועכשיו לפני עוד שהיה לי חודש לאחר לידה שישי לחץ של שבת הכנות וזה והתינוקת בוכה בצרחות ואני בין הבישולים מנסה להבין מה מפריעה לה הוא שוטף את הבית שנייה באתי ללכת לתינוקת הוא אמר לי לעזוב אותה כבר ולסדר שקיות של קניות שהיו בחדר ממש עלה לי פעם ראשונה עניתי לו אמרתי לו שיעזוב אותי (אני לא בחורה שמפחדת לענות אבל תמיד לא החזרתי למען שלום בית וניסיתי לכבד אותו בככ שאני לא מחזירה לו)כמובן שזה פגע לו באגו כבוד הוא התחיל להגיד לי התחלת לפתוח את הפה את כל כך סתומה יושבת כל הזמן עם התינוקת כמו פרזיט עניתי לו שהוא לא שם לב בכלל שאני עושה את כל מטלות הבית לבד מרגע שחזרתי מהבית חולים לרגע לא לנחתי לאחר הקידוש הוא התחיל להגיד לי את שכחת מאיפה באת אני צריך להזכיר לך את צריכה להגיד תודה שנתתי לך את כל זה (לא נתן לי דבר ולא היה לי חסר דבר כל מה שיש לנו עשינו ביחד ואני מאמינה שהכל מאת ה׳ )את מטונפת לא יודעת לטפל בתינוקת ושאני לא מבינה את הצרכים שלה נורא נפגעתי ויותר מזה הייתי בהלם שזה יצא מהפה שלו אמרתי לו שה׳ נתן לנו כל מה שיש לנו ושתקתי באותו ערב הוא החזיק את התינוקת ולא נתן לי אותה העיקר בלילה הלך לישון בסלון ואני קמתי לתינוקת ביום שבת בבוקר המשפחה שלו באו אלינו כמובן שהתנהג פתאום כאלו לא קרה כלום בנינו וככה המשיך מבלי שדברנו כמה ימים אחרי הוא בא והתנצל ואמר שהוא יעבוד על הכעס שלו עכשיו אני אני יודעת שזה עניין של זמן עד הריב הבא ואני מיואשת ונמאס לי להיות ככה כל הזמן לנסות לרצות אותו שלא עשיתי שום דבר רע בכוונה כדי לפגוע בו או משהו נשבר לי הלב כל פעם שאני חושבת על הדברים שהוא אמר לי ומנגד אני חושבת על החיים היפים שהיה יכול להיות לנו אלו הריבים המגעילים האלה (זה לא שאני מצפה שלא נריב אבל אפשר לריב מבלי להגיע למקומות כאלה ובטח שאחרי זה אנחנו ממשיכים להיות ביחד)אז מה אתן אומרות לקחת את הרגליים ולעזוב אני יודעת שלבד יהיה לי קשה מאוד אבל לא יכולה להיות ככה גם מושפלת (יש לציין שאנחנו בתקופה טובה הוא יודע להגיד תודה על כל דבר קטן ושהוא מעריך אותי ) מרגיש לי 2 אנשים