הבכור שלי הוא אהבת חיי אמור לחגוג שנתיים באוקטובר עד עכשיו היה במסגרת ביתית…

כל כך מבינה אותך

מבינה אותך לגמריייייי אחות! אני הייתי בול במצב שלך ורשמתי את הילד לגן כי היה לי קשה כבר איתו בבית והייתי בהריון בחודש מתקדם ואז דקה 90 החלטתי שלא אני לא רושמת רק הרגשות אשם היו גומרים אותי וגם במילא שהתינוק יוולד אני אשאר בבית לפחות חצי שנה כי אין סיכוי שאכניס לפני למעון אז החלטתי שישאר איתי ויהיה מה שיהיה סמכתי על ה' שיהיה איתי והוא נשאר איתי בבית וזה הדבר הכי טוב שעשיתי לו ולי ! לא אשקר היה מאתגר אחרי הלידה הלילות שלא ישנתי ולקום להיות איתו ולשחק איתו ולהכין לו ארוחות וגם לטפל בתינוק שרק נולד ובהתחלה גם היה קנאה מצידו לאחיו שרק נולד אבל לאט לאט הוא למד איך להתסדר איתו ולהיות איתו. והיום הוא מכור אליו ברמה שאין דבר כזה לצאת בלעדיו מהבית חחחח וואיייי הבכור שלי זה ההתמכרות שלי אמאלה אין אהבה מטורפתתתת כזאתתתת בעולםםם אני מכורה לו לפרצוףףףףף ברמות קשות !!!!!! הגדול כבר עוש מעט בן 3 והקטן בן חצי שנה וזה הדבר הכי טוב שעשיתי לכולנו .

ואיי איך אני מבינה אותך גם לי יש תינוק בן שנה ו5 ואני אמורה ללדת בעוד שבוע, והוא יכנס לגן בספטמבר איןןןןן קשה כזה!! אבל אין נכון או לא נכון, זה פשוט מה מתאים לכל אחת אני לא מסוגלת להתמודד עם 2 ביחד בבית גם לקום בלילה להאכיל וגם לקום בבוקר לשחק כמו האנונימית שמעליי. מצדיעה לה אבל לא כל אחת מסוגלת ואז להיות עם שתיהם חסרת סבלנות זה לא שווההה!!! אז כל אחת ומה שהיא מסוגלת

את תמיד יכולה להכניס ולהחליט שלא מתאים ולהוציא בדכ בכל חוזה יש נקודת יציאה כזו עם הודעה מראש גם הבן שלי עולה פעם ראשונה למעון (בן 2.7 מופסד שנה) וגם אנינו מרגישים ככה שנתעתע אליו מכל יום בבית פתאום למעון ואמרתי לבעלי מקסימום מוציאים הכל בסדר

מבינה ממש את התחושות הקשות אבל תעשי את זה אל תפחדי יהייה לי כיף יהייה לו. לא חסרים יחזור עם סיפורים מהגן יצירות הוא באמת יהנה כמובן שאת תמשיכי לדאוג אבל זה יפחת בהדרגה ככה זה שמכניסים למעון ילד ראשון יש חששות ודאגות וזה לגמריי מובן אני גם הייתי במצב הזה והייתי חופרת לגננות באפליקציה כל שעה מה היא עשתה מה אכלה מה שתתה עם מי היא שיחקה היא אם אין לילדים גן זה חתיכת עבודה להעסיק 4 ילדים עד גיל 5 ולהיות בתחילת הריון חמישי שלושה הולכים אצלי לגן הקטנה איתי בבית גם מכניסה אחרי גיל שנה וחצי כזה

תקשיבי זה באמת קשה, אבל זה חלק מהחיים וכל הילדים צריכים לחוות את זה, וככה גדלים ומפתחים חוסן לחיים, גם אם תכניסי עוד שנה או עוד שנתיים הוא יעבור את אותם הדברים , מה שנותר לנו זה לא להפסיק להתפלל על הילדים שלנו