האם גם אתן מרגישות שאת מקבלות פחות תשומת לב עם השנים?

וידוי שקצת מביך אותי לכתוב, אבל מעניין אותי אם עוד נשים מרגישות ככה: פעם הייתי רגילה לקבל הרבה יותר תשומת לב על המראה שלי. היו מבטים, גברים היו מתחילים איתי, וגם נשים היו מחמיאות לי די הרבה. לא חשבתי על זה יותר מדי בזמנו. זה פשוט היה שם. ובשנים האחרונות אני מרגישה שמשהו השתנה. גברים כמעט ולא מסתכלים עליי ולא מתחילים איתי בכלל, וגם מנשים אני כבר בקושי מקבלת מחמאות. ושלא תבינו אותי לא נכון — אני נשואה באושר לאהבת חיי, יש לנו בונבון קטן, אני לא פוזלת לצדדים ולא מחפשת שום דבר בחוץ. אני באמת לא רוצה שגברים אחרים יתחילו איתי. אבל אני לא יכולה להגיד שאני לא שמה לב לזה. בהתחלה ניסיתי להסביר לעצמי שזה בגלל שאני אמא, שאני הרבה פעמים מסתובבת עם הילד, וברור לי שזה משנה את האופן שבו אנשים מסתכלים עלייך. אבל גם כשאני יוצאת לבד זה לא באמת שונה. ואם זה היה רק גברים, אולי הייתי אומרת לעצמי שזה פשוט בגלל שאני משדרת שאני לא פנויה. אבל כשאני חושבת על זה, גם נשים כבר כמעט לא מחמיאות לי כמו פעם. ואז עולה בי שאלה שקצת כואב לי אפילו לכתוב: אולי פשוט התכערתי עם השנים? אולי אני באמת כבר לא יפה כמו שהייתי פעם? אני יודעת כמה שטחי זה עלול להישמע. אני יודעת שאני לא אמורה למדוד את עצמי לפי מבטים או מחמאות של אחרים, ובטח שלא לפי אם גבר זר התחיל איתי או לא. אבל כנראה שכשאת רגילה במשך שנים לקבל איזשהו אישור מהסביבה שאת יפה, את לא באמת מבינה כמה התרגלת אליו — עד שהוא כמעט נעלם. וזה לא שאני רוצה תשומת לב מגברים אחרים. אני חושבת שאני פשוט מתגעגעת לתחושה הזאת של להרגיש יפה גם בעיניים של העולם, ולא רק בעיניים של האנשים שאוהבים אותי. ואני באמת סקרנית לדעת אם עוד נשים חוו את השינוי הזה עם השנים. ואם כן — גם אתן מצאתן את עצמכן תוהות בשקט: "רגע… אולי אני פשוט כבר לא יפה כמו פעם?"