למה אנשים מתחזים לחברים אבל מרכלים מהצד?

אני באמת לא מצליחה להבין אנשים שיכולים לשנוא מישהו, לרכל עליו, ללכלך עליו ולהגיד עליו דברים רעים — ואז להזמין אותו אליהם הביתה, לשבת איתו, לצחוק איתו ולדבר איתו כאילו הם החברים הכי טובים. אצלי זה מאוד פשוט: אם אני לא סובלת מישהו הוא לא צריך לנחש יותר מדי. אני לא אזמין אותו אליי, לא אחפש את הקרבה שלו, לא אנהל איתו שיחות כאילו אנחנו חברים ולא אחייך אליו בזמן שאני מלכלכת עליו מאחורי הגב. אני פשוט לא יודעת לשחק את המשחק הזה. לא אוהבת אותך? אני מתרחקת. לא רוצה אותך בחיים שלי? אני לא מכניסה אותך אליהם רק בשביל ההצגה. אבל לשבת עם בן אדם, לארח אותו, לחייך אליו ולהעמיד פנים שהכול נפלא — וברגע שהוא מסתובב להתחיל לטנף עליו? זה כבר לא להיות "נחמד". זאת צביעות. ובעיניי, צריך להיות חתיכת נחש כדי להתנהל ככה.