משתמשת פורטי30 ביולי 2026 בשעה 12:20
מרגישה גיסה מגעילה ואחות רעה.
יושב לי על הלב.
לאחי נולד בן בדיוק בתחילת המלחמה עם אירן. הברית התקיימה בבית של אמא של גיסתי.
אני שלחתי את בעלי כמובן עם מתנה עלינו ואני נשארתי בבית עם 2 הקטנים.
באותה התקופה אני הייתי בטלטה רגשית כי ניסיתי להיקלט להריון זמן רב ללא הצלחה והמצב הנפשי ריגשי שלי לא היה במיטבו (התבודדתי מכולם, הייתי במצבי רוח ירודים..אף אחד מהמשפחה חוץ מאחותי לא היה מודע למצבי ורציתי שישאר כך.)
המוח שלי לא עבד ולא חשבתי בהגיון.
לבעלי יש רשיון לרכב (לי אין) ומבחינת ההגיון שלי זה היה שהוא ילך בשם שנינו (כי אין מי שישמור על הילדים כי חמתי חרדתית ולא מוכנה לשמור עליהם לבד ובנוסף בעלי לא יכול להרים את הילדים ולהוריד אותם למקלט בזמן אזעקה כי הוא מוגבל עם הגב שלו).
כמובן שכתבתי לגיסתי מראש שאני ממש מצטערת אבל אני אשאר עם הילדים ובעלי יבוא כי אני חוששת לצאת מהבית במצב הזה כי לא מדובר במצב רגיל- זמן מלחמה שבעלי לא יכול לתפקד עם 2 קטנים לבד ובנוסף שלו יש רשיון ולי אין (זה היה או שהוא ילך או שאני ולא שנינו).
הכי הגיוני היה לי לשלוח אותו מכלל הסיבות ועוד שהוא גבר שיכול להשלים שם מניין אם צריך (כמובן שהלך גם לברית יצחק).
מרגישה כל כך נורא להסתכל לגיסתי בפנים וגם אמרתי לה את זה שאני מאוד מצטערת שלא הגעתי.
אני מרגישה שהיא פגועה, היא לא מדברת איתי ממש ולא מתעניינת ( לא היה לנו קשר קרוב אף פעם עוד לפני התקרית).
מרגישה מועקה בלב ופשוט קשה לי להיות בסביבה שלה מאז. אנחנו לא ממש בקשר עוד לפני שזה קרה ומתראים פעם בכמה שבתות.
אין לי איך להחזיר את הגלגל אחורה ואני פשוט מרגישה רע עם ההחלטה שקיבלתי וכן מתחרטת עליה המון (ושוב, לאותו הזמן זו נראתה לי ההחלטה הכי הגיונית ונכונה לזמנו).
לא יודעת מה לעשות רק כדי לתקן את הפגיעה (למרות שכבר שלחתי הודעות וגם דיברתי איתה פנים מול פנים ובקשתי סליחה- ולא, היא לא אמרה לי שהיא סולחת. פשוט שתקה והמשיכה בעיסוקים שלה).
אני אדם שלא רוצה קפדות עליו ולא יודעת מה לעשות.
עכשיו ב"ה אני בהריון ובתקופת התאוששות מהתקופה הלא פשוטה שעברתי ובאמת רוצה להתחיל את זה נקי בלי כתמים על המצפון.
💬22 תגובות
