מרגישה בודדה מבחינה חברתית וגם בזוגיות - מה עושים?

אין לי חברות. אני לא מקובלת מבחינה חברתית. ב"ה אני נשואה אבל מרגישה לפעמים כל כך בודדה מבחינה חברתית. אני לא אדם חברותי, אף פעם לא הייתי. מאוד אוהבת את הלבד והשקט שלי מצד אחד אבל לפעמים זה קצת לבד מדי. קולגות לעבודה נשארות במסגרת העבודה, משפחה זה משפחה ולפעמים צריך משהו מחוץ למסגרות של עבודה ומשפחה כי גם שם לכל אחד יש את החיים שלו. עם בעלי אני מרגישה שלא תמיד אני רוצה או יכולה לדבר. בעלי אדם בסך הכל טוב ואני מרגישה שאני כן יכולה לשתף אותו בהכל אבל מרגישה את מועקת השגרה סוגרת עלינו. השחיקה, העייפות ומצבים שפשוט לפעמים מרחיקים בנינו עד למצב שגם בתוך הזוגיות אני מרגישה לבד, אפילו עוד יותר בודדה מהזמנים שהייתי רווקה (התחתנתי בגיל מאוחר ואני מרגישה שכל אחד הגיע כבר עם חיים שלמים מאחריו). מרגישה שאפילו לבכות אין לי עם מי או למי. היום ט"ו באב, יש בנינו קצת מתח בגלל אי הסכמות אבל זה ממש כואב. לא מצפה לכלום אבל פתאום חשבתי על הסמליות כמה היום הזה צריך להיות משמח וזוגי, יום מלא אהבה שבסופו של דבר הוא ריק מזוגיות ומלא בבדידות וקרירות. פתאום מבינה שאולי הזוגיות שלי כבר נחנקת או בכלל נשאר ממנה משהו, האהבה הולכת ונכבת, ההתשה, העייפות ונסיון ההשרדות של חיי היום-יום. ושוב, בעלי הוא אדם טוב אבל לפעמים אני מרגישה שמשהו בזוגיות לא מצליח לצמוח, לגדול. מרגישה לפעמים שיש לי רצון ואולי גם צורך לחלוק דברים שאי אפשר או שאני מעדיפה שלא לחלוק עם המשפחה או הקולגות לעבודה אבל פשוט אין לי עם מי. מרגישה כל כך עלובה להגיד את זה אבל זו המציאות. אני אדם בודד.