קושי בחיבור לילד ואמהות - מישהי מזדהה?

היי בנות מבקשת שרק בנות שחוו או מזדהות -שיגיבו. אין צורך בתגובות שיפוטיות. אני מלקה את כצמי רגע רגע. תודה. אז אשמח לשמוע על אמהות שחוו קושי בחיבור לילד שלהן (כל הבנות שבהלם שזה קיים- כן. זה קורה. לא לכולן זה בא טבעי. או שתקראו על זה או שדפדפו). הבן שלי בן 6. ההריון שלו היה קשה פיזית ונפשית, הלידה הייתה קשה, דיכאון אחרי לידה, מחשבות אובדניות- המון קושי, צער וחרדות. ואיך לא- אשמה כבדה שמלווה עד היום. הלקאה עצמית ברמה קשה. בסוף אזרתי אומץ והלכתי לטיפול. אז כן. אני מטופלת. אני עוברת תהליך מדהים עם עצמי. אבל ברגע שאני בכובע האמא- הבית תמיד עם אווירה קשה של צעקות ועצבים, קללות, מילים פוגעות.. אני פשוט נהיית שד. חוזרת לנקודת התחלה, אני מתנהגת בצורה נוראית , אני מדברת בשפה נוראית, אני מרגישה שהרגתי את הנפש של הילד שלי. אני זועמת, כועסת, חסרת סבלנות לגמרי. המטפלת שלי ואני ממש הגענו לעניין הזה ואנחנו על זה.(טיפלנו בהמון דברים אחרים לפני) ידוע לי שהדרכת הורים זה חובה כאן. פשוט רוצה לדעת שאני לא לבד בעולם שבפלונטר הזה. לא כדי להתנחם. זה לא מנחם. פשוט הידיעה שאני לא לבד.