יש לך מצפונים כשיוצאת מהבית והבעל שומר על הילדים?

אין לי מצפון הם שלו בדיוק כמו שהם שלי

היה בילד הראשון , לא יודעת אם ההגדרה היא בדיוק מצפון או יותר כמו דאגה ומחשבות וחששות ולחץ כזה (בלי סיבה מוצדקת בעליל) כנראה עצם השחרור שליטה… בהמשך זה עבר נעלם שלום תודה 🤣🤣 יוצאת בכיף שלי עם הוראות מפורטות אולי מדי פעם מבררת אם נרדמו וכו׳ (אמנם שאני כמעט ולא יוצאת אבל כשכן אני רגועה)

לא תמיד אבל לפעמים הוא עוהד יותר קשה ממני ישן 3-4 שעות בלילה ותמיד עם הילדים משחק איתן אחהצ, ומשקיע ומכין אוכל ומקלח וכשאני לגמרי הולכת אין לו אפילו את הקצת עזרה הזאת לרוב הוא מפרגן אבל מבחינתי זה כן קצת קשה

וואוו חחח וואחד נושא😄 תאמת יש, אני אחרי שנה פלוס עם התינוקת יצאתי לעבוד ובעלי נשאר איזה בבית.. אני סומכת עליו בעיניים עצומות (וככה זה אמור להיות כי הוא אבא של הילדה והגבר שלי) אבל החשש שבכל זאת אני מכירה אותה יותר ממנו, את השיגעונות שלה, את העצבים שלה לא ידעתי איך הוא יסתדר. בהתחלה זה היה כל כמה זמן הודעה של 'מה לעשות עכשיו...' 'מה לתת לה לאכול' אבל ההודעות האלה הגיעו רק מתי שאני שלחתי הודעה של התעניינות. מתי ששחררתי ההודעות נפסקו. עכשיו אני אמורה ללדת ולא יודעת איך הוא יסתדר איתה עושה את ההשתדלות שלי בשביל להוריד ממנו את הלחץ והעומס. כדי שאני אהיה רגועה יותר. אבל פשוט לשחרר כי בסיטואציות שאין ברירה חייב לשחרר

תודה אהובות, רציתי לדעת אם נורמאלי שיש לי מצפונים מאד מאד קשים כשאני יוצאת מהבית מצד אחד אני כמובן סומכת על בעלי אין ספק בכלל הוא מסתדר מעולהההההה באמת זכיתי מצד שני מרגישה שאני נופלת עליו אני משתדלת לצאת כשהילדים ישנים אבל עדיין יש לי מצפונים שהוא צריך להיות איתם ואני כיביכול יוצאת לבלות וכשאני אומרת לבלות אני מתכוונת בקברי צדיקים ממש לא במועדונים

לי נכון שהוא אבא שלו אבל הוא מאבד סבלנות מהר

זה רק סימן שאת רעיה מסורה וחשובה לך המנוחה שלו, שאת אוהבת ומעריכה את מה שהוא עושה ❤️❤️❤️ זה יפה ממש, אם את לא יוצאת הרבה אז תזכירי את זה לעצמך ותפרגני את המידי פעם הזה לנפש שלך , אם יעזור לך לפצות את המצפון בכך שתפנקי אותו אחרי זה במשהו שהוא אוהב כמו אוכל מסויים או דברים כאחרים , כדי להראות הכרת הטוב , אז זה יכול לשחרר אותך קצת… סה״כ אחרי שמתאווררים חוזרים הביתה עם כוחות מחודשים וזה שווה לכולם 😇

לא מצפון. פשוט לא עוזבת אותם עד גיל די מבוגר. מרגישה שהם זקוקים לי וזה התפקיד מבחינתי. כן לשעה שעתיים מדי פעם נדיר מאוד אבל תמיד במרחק קריאה. כשהם גדלים אז יש רגעים שזה לא בלב שקט... נגיד הבוקר נסעתי עם הגדולה להיות קצת ביחד. ממש לשעה וחצי כזה, בקטנה. נשארו עם בעלי בן 3.10 ובן 1.4. שניהם היו חצי כח כשיצאתי, קצת בכו ולא היו רגועים ובטוב. היה קשה לצאת... אם זה לא היה עם הגדולה הייתי מבטלת. לקח לי קצת זמן להרגע ולהתמסר לגמרי לזמן איתה ובאמת היה מדהים. כשחזרנו הקטן בכה ובעלי אמר שחלק נכבד מהזמן הוא היה לא רגוע... זה לא מצפון, אבל כן כואב קצת בלב