צעקתי על התינוקת שלי מתסכול – אני אמא רעה?

הכול טוב אנחנו בני אדם וזה יכול לקרות. גם לנו יש סף סבל בגוף ולפעמים הגוף חייב את שלו. זה רק מראה שאת אנושית ואכפת לך מהבת שלך במהלך החיים יהיו עוד מקרים שתרגישי שטעית, וזה בסדר רק אחרי שנרגעים צריך לזכור איזה הורים אנחנו רוצים באמת להיות לילדים שלנו, לחשוב למה זה קרה ולנסות לבוא פעם הבאה עם יותר כוחות לסיטואציה כמובן עם מתאפשר. ולא לשכוח לבקש סליחה מהילד, גם הורים שטועים צרחכים לבקש סליחה וללמד את הילד שזה אנושי לטעות. פה היא קטנה, אבל אני בגיל הזה מדברת איתם כמו גדולים ופשוט אומרת סליחה, אמא לא התכוונה, אמא אוהבת, בטח לא היה נעים.. ומחבקת. גם שלא מבינים את המילים, מבינים את השדר..

תחבקי אותה תבקשי ממנה סליחה תסבירי את עצמת, תדברי איתה כמו שהיית מדברת עם אדם בוגר ומפייסת אותו, זה יעשה לכן אווירה טובה יותר, ואל תלקי את עצמך, להיות לבד זה כל כך קשה