חרדת אמא: כשאנחנו מגינות יותר מדי על הילד שלנו

אימהות יקרות מבקשת עצה.. ממש ממש עצוב לי בפנים.. יש לי פעוטה מתוקנת בת שנה וחצי, וכשאנחנו הולכות למשחקייה אני רואה שהיא מאוד חברתית ואוהבת ילדים. אבל לא תמיד כל ילדים מעוניינים לשחק איתה , במיוחד שמדובר בילדים שקצת גדולים ממנה היא כמובן לא מתייחסת לזה כמו שאני מתייחסת לזה , אני מבינה שכל ילד יש לו את הרצונות שלו ואף אחד לא חייב לשחק אם לא רוצה , אבל אני מפחדת שזה יסגור אותה חברתית בהמשך , היא בספטמבר הולכת לגן , ואני מאוד מאוד דואגת. אני רואה שהיא ילדה שיודעת לעמוד שלה שצריך , נגיד היא שיחקה בצעצוע והייתה ילדה שבאה לקחת את הצהוע אז היא לא ויתרה , ובסוף הילדה לא לקחה . ואני הכל לוקחת ללב , מנסה לא להראות כלפי חוץ , אבל בפנים אני מאוד דואגת. נגיד היה לפני חודשיים בערך משהו במחשקיה , באתי איתה והיו שם ילדים בני 4 5 גם , אז הילדה שלי ראתה צעצוע אצל ילדה שיותר גדולה , אז היא התחילה לזחול לכיוון שלה , אני הלכתי אחריה , והילדה ברחה ממנה כל הזמן וצעקה לאמא שלה אמא היא רודפת אחרי , והאמא ישבה על הרצפה , היא ראתה שהילדה שלי זןחלת לכיוון של הילדה וראתה שאני באה אחריה , אבל בגלל שאהילדה זןחלת כל כך מהר לקחת לי זמן לתפוס אותה , אז היא פשוט הניחה עליה יד גם בשביל לעזור לי , אז אני ישר לקחתי את הילדה שלי, רציתי להגיב ישר למה לגעת בילדה שלי .. אבל עצרתי את עצמי כי הבנתי שלא היה פה משהו רע, אז התחלתי לנתח את זה בראש שלי, ובאתי אחרי זה למנהלת אמרתי אני לא רוצה שהורים אחרים יגעו בילדה שלי , ואז אני עושה עם עצמי חושבים כאילו למה אני כל כך התעצבנתי היא לא הכאיבה לה לא עשתה ךה כלום, אבל עדיין עד עכשיו אני על זה , למה לא אמרתי באותה שניה , כאילו הרגשתי שאני לא הגנתי את על הילדה שלי, אבל מצד שני אני לכל מי שאני מספרת כולל בעלי אומרים לי שאני מגזימה ושלא באמת קרה משהו. אבל עדיין זה חודש וחצי אצלי בלב . ואני רואה את האימא הזאת אני רוצה לגשת אליה ולהגיד אסל אחרי זה אומרת לעצמי מה זה יתן לי , לא קרה כלום, ויכול להיות שזה באה לה באינסטינג , כאילו מבינות אותי ? אני מגזימה? וזה עוד הילדה שלי בת שנה וחצי, מה יהיה כשהיא תהיה בגן , בבית ספר , אני כל הזמן אוכלת את עצמי על כמה אני אמא גרוע, כאילו אני רואה כל כך פורחת ומאןשרת, ולא רוצה שבעתיד היא תיסגר ותהיה סגורה לאורך כל הילדות כמו שאני הייתי.. כשרציתי לענות לשאלה בכיתה התביישתי לדבר וסתם הפסדתי.. ואני לא רוצה שהילדה שלי הטהורה והמתוקה תהיה כמוני.
💬5 תגובות

תגובות (5)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי30 ביוני 2026 בשעה 13:02
לא רואה משהו רע שנגעה בילדה שלך כולה תפסה שלא תברח לך קצת לחוצה נראה לי חייבת לשחרר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי30 ביוני 2026 בשעה 16:09
וואו אחותי שחררי מבינה ממש את הדאגות שלך כאמא אבל לא לגשת אלייה בכלל היא לא עשתה שום דבר רע .. רק עצרה אותה אמרת בעצמך שהיא הייתה מהירה .. היא לא תבין מאיפה נפלת עלייה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי30 ביוני 2026 בשעה 19:57
יש לך דאגות הגיוניות כמו של כל אמא שדואגת לבת שלה שיהיה לה טוב תזכרי לא יעזור לדאוג על העתיד מה שכן יעזור זה לתת לה את הביטון ממך ברגע שתקבל ביטחון בבית זה יביא לה ביטחון להכל כולם עוברים דברים בחיים ולא כל פעם ההורים יכולים לעזור אבל מה שהם כן יכולים זה להיות שם עבורם וזה הכי חשוב להיות העוגן
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי30 ביוני 2026 בשעה 21:01
קודם כל את אמא מדהימה! אל תכניס לראש שאת אמא גרועה. לכל אמא יש את הדאגות לילדים שלה וזה בסדר. כנראה אצלך זה מעט יותר קיצוני אבל כל הכבוד שאת מזהה זאת עכשיו, יש לך זמן לעבוד על עצמך וללמוד לשחרר. בסופו של יום אם תמיד תדאגי לקטנה שלך (שהיא כבר לא תהיה קטנה) ותהי לחוצה על כל דבר אפילו הקטן ביותר אז את מונעת ממנה לגדול בצורה בריאה ולפתור בעיות בעצמה. זאת יכולת חשובה לחיים והיא תפתח אותה אט אט בקצב שלה. אני מבינה את הדאגה שלך אבל תסמכי על הקטנה ותפקחי עליה עין מהצד - היא תתמודד מצויין. וכמו שכתבת - היא עדיין קטנה. לא תמיד מפרשים מעשים של דחייה בגיל הזה, מבחינתה הילדה רצה ומשחקת איתה. אני בטוחה שיש לך לב מדהים ורגיש, אבל בשבילך, בשביל הילדה - תלמדי להרפות. היא עוד תפתיע אותך עם היכולות שלה ♥️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי30 ביוני 2026 בשעה 21:29
לכול אמא יש מלא חששות וזה בסדר אבל תנסי לשחרר קצת את סתם אוכלת את עצמך חבל