מסגרת רגילה או שיקומית לילד על הרצף בגיל שנתיים?

שלום לכולן, אשמח להתייעצות מניסיון אישי לילדים עם רקע דומה. הבן שלי בן שנתיים ו־4 חודשים, אובחן על הרצף בתפקוד גבוה, עם קשיים בעיקר בתחום החברתי והתקשורתי. הוא נמצא כרגע במשפחתון קטן שמתוכם בערך 4 ילדים בני גילו. מבחינת שפה יש התקדמות יפה מאוד מאז שהתחלנו קלינאית תקשורת לפני כמה חודשים, הוא כבר אומר משפטים קצרים ומתקשר איתנו יותר בבית. בגן עצמו הוא פחות יוזם אינטראקציה עם הילדים האחרים. הרבה פעמים הוא משחק לידם ולא איתם, וכשכבר ניגש אליהם זה לא תמיד בצורה מותאמת (למשל מושך בחולצה או בשיער), וצריך הרבה תיווך של הגננת כדי לעזור לו ליצור אינטראקציה. לפעמים, עם תיווך, הוא מצליח להיות איתם קצת, אבל אחרי זמן קצר הוא גם עובר לשחק לבד. יש לנו שתי המלצות שונות מאנשי מקצוע: קלינאית תקשורת שמלווה אותו חושבת שכדאי להשאיר אותו עוד שנה במסגרת הנוכחית ולהמשיך טיפולים אחר הצהריים, ולראות התקדמות לפני שמחליטים על מעבר. מרפאה בעיסוק ממליצה דווקא לשקול מעבר למסגרת שיקומית כבר עכשיו כדי לתת יותר התערבות אינטנסיבית. אני מאוד מתלבטת בין שני הכיוונים: מצד אחד לחשוב על מודלינג של ילדים רגילים ושילוב במסגרת רגילה ככל שאפשר, ומצד שני החשש לפספס חלון הזדמנויות בגיל צעיר שבו אפשר לקדם אותו יותר אינטנסיבית. אשמח לשמוע מאמהות שהתמודדו עם החלטה דומה – מה עזר לכן להחליט ומה בדיעבד הרגיש לכן נכון יותר? תודה מראש🙂