איך מתמודדים עם תחושת כישלון אחרי לידה קיסרית חירום?

איך משחררים את תחושת הכישלון? לידה שניה לפני חודש. מגיעה עם ירידת מים בשבוע 36 כשמשבוע 35 הזרימות בשיליה לא טובות, השיליה הפסיקה לעבוד. הגעתי בפתיחה 3 המוניטור לא מפסיק לצפצף, והרופאים מנסים למשוך קצת זמן ולראות התקדמות. אין התקדמות. פתיחה 3 במשך שעתיים אני שואלת על קיסרי ואומרים לי שזה לא המצב, מחכים עוד. בינתיים האפידורל לא משפיע עוד ציר ועוד ציר כל ציר המוניטור משתגע. העובר כבר חלש עוד לפני הלחיצות. מחליטים על קיסרי ואני נסערת בטירוף. כמה משכתי. כמה ניסיתי. ובסוף זה קרה קיסרי חירום. ירדו לי המים שעה לפני מסיבת החלאקה של הבכור שלי. פספסתי את המסיבה לא ילדתי טבעי. ואני תוהה לעצמי אם הייתי מתאשפזת כמה ימים לפני כמו שהמליצו לי הרופאים - אולי הייתי מצליחה ללדת טבעי? אני חודש אחרי הלידה היום בדיוק היה אמור להיות המשוער שלי. ואני לא מפסיקה לבכות בנוסף, הרחם נקרע עוד יותר בזמן הניתוח ואני מקווה כל כך שזה לא הרס לי את הסיכוי ללדת שוב טבעי. אני מודה גם שכל כך רציתי לחוות את זה עם המיילדות המקסימות שהיו שם. נסעתי יותר רחוק כי שמעתי כל כך הרבה המלצות עליהם. ובסוף זה היה בקיסרי. עשיתי עיבוד לידה זה עזר מאוד רק שעכשיו אני שוב מרגישה רע לא מרגישה מחוברת לתינוק כמו שבאמת חשבתי שאהיה. איך מעבירים את התחושה המעצבנת הזאת?? ומה הסיכוי שאלד טבעי למרות הקרע, החתך שנקרע עוד יותר? קרה למישהי והיא הצליחה ללדת טבעי לאחר מכן? כל כך רציתי לחוות שוב לידה טבעית!! את הקסם הזה של הלחיצות. שמניחים את התינוק עליי. את הבכי הזה, החיבוק הראשון. פה הייתי מנותקת. ביקשתי שימשיכו לטשטש אותי לא רציתי לחוות את הלידה הזאת אני מרגישה שלא ילדתי אני פשוט רוצה לחזור לעצמי, להפסיק להרגיש ככה ולהבין שגם קיסרי זאת לידה... ומנגד אני לא מפסיקה לחשוב על לידת ויבק, אם אצליח ואם בכלל יאשרו לי בגלל הקרע...