משתמשת פורטי12 ביוני 2026 בשעה 14:08
אז שוב כותבת...
הריון שני, בבית בן 3. נשואים לא באושר כמעט מהרגע הראשון.
היה לנו ברור שאנחנו יחד בשביל הילד שנולד והאחים שיבואו אחריו.
והנה הגיע הריון תודה לאל.
יש רגעים של טוב אבל הם פשוט מכוסים לגמרי בחושך רע.
אני חסרת סבלנות, ומצד שני אדישה כלפיו.
והוא..
כבר אי אפשר לסמוך עליו. גם אם ברגע אחד הוא בטוב, רגע אחרי הוא יכול להתפרץ עליי, לקלל, להקטין, להשפיל..
אפילו בפני הילד הקטן שלנו.
הוא אף פעם לא מתנצל. תמיד מצטדק.
ולמחרת מתנהג כרגיל
כשהוא לא מצטדק הוא פשוט לא זוכר את המילים שאומר.
הוא פגע בנשמתי קשות, במעשים שעשה ובמילים שאמר.
אחרי הפעם האחרונה הודעתי בוקר אחד שזהו זה הספיק לי ואם הוא לא ייקח את עצמו בידיים אז שייצא מהבית.
בתגובה, הוא אמר לי "צאי את" גם במחיר של לטלטל את עולם הילד מהבית המוכר לו.
אז יצאנו
כבר 3 ימים. תוך שאני מבהירה לו כשהוא ירצה לפגוש את הילד שיגיד כדי שהילד לא יפגע מזה.
והוא? מבלה עד אמצע הלילה, יוצא, חי בבית שלנו כאילו זו דירת רווקים.
לא שאל פעם אחת מה שלומי או מה שלום הילד.
אני מותשת ממש מהמצב הזה. משדרת לבן שלי שהכל טוב והוא מבחינתו נהנה ובמקביל סוחבת הריון קשוח בחודש חמישי.
לא יודעת אם צריכה עצה או רק הבנה.. אבל לא יכולה להחזיק את זה לבד יותר
💬6 תגובות
