איך מסתדרים עם מעבר מילד אחד לשניים בלי עזרה?

3 חודשים מטורפים ואחכ מתאזן

חיה בחול ואין משפחה, זה מספיק אין עזרה?🤣 עברנו כשהגדולה הייתה בת חצי שנה, והקטנה נולדה כשהגדולה הייתה בת שנתיים וחצי. הגדולה נכנסה לגן לאיזה יומיים בשבוע בגיל שנתיים וזה קרה למעט מאוד זמן, הוצאנו אותה כי הבנו שאנחנו שוב עוברים מדינה.. בכל מקרה איכשהו הצלחנו לעבור את זה. גיליתי כשהגדולה הייתה בת 3 חודשים שחלב גורם לה לגזים, וברגע שהפסקתי לאכול חלב עברו הגזים. אז עם הקטנה ברגע שהתחילה טיפה להראות סימנים של גזים הפסקתי לאכול חלב. היא ישנה איתי בלינה משותפת, בהתחלה ממש עלי (עטפתי את עצמי בכריות, המיטה צמודה לקיר ואני הייתי בחצי ישיבה, בהמשך התחלתי להוריד וישנה לידי וינקה מתי שרצתה, ישנתי בלי חולצה) וזה די גרם לה לישון לילות יפים. אוסטאופתית שחררה לה את הבטן גם, ושחררה אותה, וזה עזר גם. אני הלכתי לישון איתן. בעלי השכיב את הגדולה, אני את הקטנה והרבה פעמים נשארתי לישון איתה מ8-9 בערב ואז שרדתי את הבוקר. ניסיתי להשכיב אותן לצהריים יחד ואז הלכתי לישון גם שם, לפעמים נרדמתי תוך כדי הנקה והקטנה נרדמה אחרי. בלילות בעלי קם לגדולה אם היה צריך כי ידע שקמתי לקטנה. היום כשהן ישנות סדיר יותר, אני עדיין עם הקטנה בבית (תכנס בגיל 3 לגן) ואני לא עובדת, אני זו שקמה בדכ. בסופשים הוא קם גם. סופשים וחגים נתנו אחד לשני (אני ובעלי) לישון אקסטרה ושנינו השלמנו שעות. איכשהו, שעות השינה לא היה הדבר הקשה. כנראה באמת הצלחתי לישון בלילות. הקושי הגדול אצלינו היה הכעס של הגדולה עלי, הייתה בת 2.5 כאמור, וזו פעם ראשונה שחווינו ממנה טנטרומים ומכות, לא דיברה איתי לא הסתכלה עלי, כי כעסה ולא הבינה מאיפה הילדה הזו הגיעה. אבל עברנו את זה גם. עבדתי קשה להראות לה שאני עדיין אוהבת אותה מאוד, והיום יש ביניהן קשר מדהים, הן מגנות אחת על השניה ולא יכולות לעזוב, אני ישנה טוב, והכל נשכח ועבר. הכל עובר :)

ארבעה ילדים צמודים יחסית 6 תאומים בני 4 וילדה בת שנתיים מכניסים לראש שזה תקופה וזה יעבור ומהם אני לוקחת כוחות הרבה מחשבות חיוביות עכשיו הרבה יותר קל לי… בהתחלה היה ממש קשוח, תקופה שעוברת