היי היום עשיתי במכבי סקר ביו כימי הראשון תוך כמה זמן קיבלתן תשובה?

איזה אישור אני צריכה לקחת מהקופח על העמסת סוכר 100? ולאן אני מגישה אותו לעבודה או לביטוח לאומי?

אני כותבת את זה בלב כבד, מתוך תחושת עוגמת נפש גדולה, ובעיקר כדי שאחרות יוכלו לקבל החלטה מושכלת. מדובר בחוויה האישית שלי בלבד. הגעתי למספרה “חאלקה”, באשדוד בבעלות ארז אלימלך, לביצוע תוספות שיער אצל מלי אלמקייס. לפני ההגעה שאלתי במפורש לגבי התאמה לשיער קארה, ונאמר לי חד-משמעית שזה כן מתאים. המחיר שנמסר לי מראש: 5,000 ₪. בפועל – התוצאה לא השתלבה, נראתה לעין בצורה מאוד לא טבעית, ויצאתי מהמקום בתחושת מבוכה גדולה. בדיעבד, למרות ששאלתי מראש, נאמר לי שההתאמה לשיער שלי בעייתית. שילמתי באמצעות 3 צ’קים. לאחר מכן פנינו למנהל והוסבר המצב. נאמר לי להחזיר את התוספות ולשלם 1,200 ₪ על “עבודה”. לטעמי, ובהתאם לבדיקה שעשיתי, מדובר בסכום גבוה משמעותית מהמקובל בשוק לפעולה כזו. לאחר שיחה נוספת עם מלי, סוכם שאשלם 600 ₪ בלבד על העבודה, ושאעביר את התשלום ישירות. ניסיתי לתאם תשלום, שלחתי הודעות, ביקשתי אמצעי תשלום (כולל ביט) – ולא קיבלתי מענה. למרות זאת, וללא תיאום או הודעה מראש, הופקד צ’ק על סך 1,600 ₪ – סכום הגבוה משמעותית ממה שסוכם. הצ’ק חזר, ומאז ניסיתי שוב ושוב ליצור קשר כדי להסדיר תשלום של 600 ₪ ולהחזיר את הצ’ק. מאותו שלב – נחסמתי. שיחות, הודעות, ניסיונות להסדיר את העניין בצורה מכובדת – ללא מענה. התחושה שנשארתי איתה היא של: עוגמת נפש, לחץ מיותר, חוסר שקיפות והתנהלות שלא מאפשרת פתרון. אני משתפת את זה כדי שאנשים ידעו, ישאלו שאלות מראש, ויבחרו בזהירות. הלוואי והדברים היו מתנהלים אחרת

שנה בבית עם תינוקי מאז הלידה מצד אחד נמאס לי להיות בבית כל היום מצד שני בא לי להיות בעשיה ולא להיות זרוקה בספה כל היום. זה כבר ממש מפריע לי שאין לי שום סדר, נהייתי ממש עצלנית ואני מתקשה לבצע משימות של בית בגלל שאני הרבה זמן בבית וזה הפך אותי לבן אדם מאוד עצלן ועייף. אני לא אוכלת שום ארוחה נורמלית. כמעט אף פעם לא אוכלת ארוחת בוקר. לא בא לי לצאת החוצה. לא בא לי לבשל ולא בא לי לקפל בגדים. וגם זה שאני לא עושה כלום לפעמים מפריע לי מאוד. פשוט לא בא לי לעשות כלום. אין חשק ואין מוטיבציה. מתכננת לחזור לעבודה ממש בקרוב ואני בלחץ מטורף איך אני אתמודד עם זה שצריך לקום בבוקר מוקדם ולארגן את הילדים למסגרות להכין להם קופסאות אוכל על הבוקר ולהתארגן בעצמי ולהספיק להגיע בזמן לעבודה. פשוט לא יודעת איך אתמודד ואני ממש בלחץ. אני מפחדת שלא אצליח להתמודד. אין לי שום רצון לעבוד, אין לי כוח לכלום. איך אני אמורה לצאת מהמצב הזה ולחזור לחיים רגילים שהיו לי לפני הלידה. עברה שנה מאז שאני בבית יש עוד אמהות שעברו משהו דומה? תנו לי בבקשה טיפים או חיזוקים אני לא יודעת איך לגרום לעצמי לרצות לעשות דברים ולצאת מהמצב המוזר הזה שלא בא לי כלום.