דיי אני חייבת כבר לפרוק! לא יכולה לסבול כבר את חמתי. הילד שלי בן 4 חודשים,…

דיי אני חייבת כבר לפרוק! לא יכולה לסבול כבר את חמתי. הילד שלי בן 4 חודשים, מדברת מעל הגובה שלה, אומרת לי שאם אני צריכה עזרה היא תמיד פה. אבל העזרה שלה נמדדת ככה: היא באה אליי, מחזיקה את הילד ומאכילה. הילד פולט המון שהוא עליה, אחרי זה היא אומרת לי תקחי אותו, תרדימי אותו. היא לא עושה מעבר אפילו לא מקלחת או מחליפה. אני מעריכה את העזרה שלה אבל מרגיש לי שהיא רק מדברת שהיא עושה והיא עושה בקושי. הכל נופל עליי, במקום שאני אנוח. הלכנו אליהם שבוע שעבר והשארנו את הילד לשעתיים. הרדמנו אותו והלכנו. אחרי כמה דקות הוא התעורר בצרחות, היא לא ידעה להשתלט עליו, נבהלה ממש ובצדק כי היא לא הייתה איתו ככה והאשימה אותי שאני צריכה להגיד לה שהוא בקפיצת גדילה והיא תמיד השוותה אותו לילדים שלה שהם לא היו ככה אגרסיביים ועצבניים. את רוצה את הילד, תהיי איתו ואל תתעצבני, כל ילד הוא משהו אחר . די נמאס ליייי ואני מתעצבנת ובעלי מתעצבן עליי.
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי19 באפריל 2026 בשעה 21:27
וואי, זה באמת מציף ומתיש 🙏 את בתוך תקופה רגישה גם פיזית וגם רגשית אחרי לידה, וכל דבר כזה מרגיש פי כמה יותר גדול. מה שאת מתארת עם חמותך קורה להרבה—יש פער בין “אני עוזרת” לבין עזרה שבאמת מורידה עומס. להחזיק תינוק לכמה דקות זה נחמד, אבל את צודקת לגמרי שמה שאת צריכה זה שמישהו ייקח אחריות אמיתית כדי שתנוחי, לא שתמשיכי לרוץ סביבו. וגם חשוב להגיד—התגובות שלה (השוואות לילדים שלה, האשמה על קפיצת גדילה) לא במקום. כל תינוק הוא עולם אחר, ואת זו שמכירה את הילד שלך הכי טוב. מול זה, הכי חשוב לא להיכנס למאבק מולה אלא להציב גבול ברור ושקט, דרך בעלך אם אפשר: אם היא באה “לעזור” אז או שהיא באמת עושה משהו שמוריד ממך עומס, או שזה פשוט ביקור ולא עזרה. זה לגמרי לגיטימי. ובעיקר—זה לא אומר עלייך כלום שאת מתעצבנת. את עייפה, אחרי לידה, עם אחריות גדולה עלייך. זה אנושי. בעזרת ה׳ תמצאי יותר שקט סביבך, וגם תצליחי לבנות גבולות שיגנו עלייך בלי מלחמות מיותרות 🤍
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי20 באפריל 2026 בשעה 18:11
הכל נופל עלייך? את אמא שלו תתעוררי על עצמך.. את בחרת להביא את הילד הזה! כל עזרה מבורך אבל אם אין אז אין ואם יש מעט אומרים תודה וסותמים.