בנות שעברו קיסרי חירום, הפאוץ הזה שנהיה מעל הצלקת נעלם מתישהו? ואפשרי לחזור…

יש משהיא שילדה באסותא אשדוד והיתה עם סכרת הריון/ הריון בסיכון

שבוע 37+5 היום עשיתי היפוך חיצוני ולא הצליחו להפוך את התינוק! ביקשתי לנסות שוב ביום ראשון הבא מה אתן אומרות?

בטא 1300 בשבוע 5+1 עם ביוץ 14 ימים אחרי מחזור אין ביוץ מאוחר תקין?? לא נמוך מידי?

הפוסטר הזה הוא חשוף, רגיש, משתף. התלבטתי אם להעלות אותו, אבל הלב אומר שכן. לפני שנתחיל- רק בקשה- תגובות שיפוטיות לא כאן בבקשה, הלב שלי עמוס גם כך. אחרי שהגבתי למישהי ששאלה לגבי ביצוע בדיקת מי שפיר, קיבלתי תגובה שפגעה כמו חץ ישר בלב שלי. הכותבתכתבה לי- רואים שאין לך הבנה באמונה! וכאן אני חייבת לעצור. כי זה נגע לי במקום חשוף ומדמם. אני לא מאחלת לאף אחת להיות בהתאוששות מניתוח קיסרי ולשמוע שהתינוק שלה שבקושי בן שעה מפרכס בלי הפסקה ועבר לטיפול נמרץ, לא מאחלת לאף אחת במשך שבועיים אחרי ניתוח לרוץ במסדרונות בית החולים אחרי כל הרופאים מבדיקה לבדיקה, ולראות את הילד שלך מאבד השיצה פעם אחר פעם. לגלות שזו רק ההתחלה, וכשהוא בן חודש וחצי הוא לא עוקב ולא מחייך ואת מבינה שיש עיכוב התפתחותי, לשמוע תחזיות קורות מרופאים ופרופסורים הכי גדולים בארץ. להבין שהבן שלך עם אפילפסיה מורכבת ושום תרופה לא עוזרת לו, וגולת הכותרת- למצוא בבדיקה גנטית תסמונת נדירה מאוד שאין לה טיפול טו תרופה והוא היחיד בארץ!!! ואולי 50 בכל העולם!!! וכולם מרימים ידיים ולא יודעים מה להגיד לך. אני לא מבקשת רחמים, אלא חמלה והבנה. תדע כל אחת שמרשה לעצמה להיות גיבורתמקלדת- את אף פעם לא יודעתאםמהאמא מתמודדת, וכלאחתעם כוחות נפש שלה. אני, שכבר שנה וחצי לא הלכתי לישון עם חיוך, שהדמעות שלי והתפילות שלי על הילד הזה זה כל היום שלי, שעכשיו נכנסתי להריון נוסף והחלטתי שאני עושה מי שפיר כי הנפששלי לא יכולה להתמודד יותר עם הפתעות כאלה, כן אני, האישה הכי מאמינה שיש, ויודעת שהכל מלמעלה ולטובתי, אבל הלב שלי מרוסק ופצוע, ולאף אחד בעולם אין שום זכות לשפוט אותי או להגיד לי שאין לי אמונה ולתת לי מוסר מה ואיך לחיות. אני לא כועסת, אני כאובה, ויש עוד אלפני נשים כמוני שמסתובבות סביבכן עם חיוך על הפנים ולב שותת דם. בואו נהיה רגישים, נחבק, נתמוך, מאחלת לכולן בשורות טובות ורק ישועות בקרוב. ממני.