הריון מתקדם בזמן מלחמה: איך מתמודדים עם בדידות וחרדה?

בא לי לפרוק.. ואין לי ככ למי.. התחילה המלחמה, לא יצאתי מהבית למעט בדיקות (הריון מתקדם), עבדתי מהבית עם ילדים כמובן בבית, חרדות ולחץ מהמצב.. קשוח מאוד. איבדתי את זה. ועוד התאשפזתי עם צירים. שחררו אותי אחרי 24 שעות אבל עדיין בבית ופחות יוצאת (עדיין עם צירונים) ואני רוצה למשוך כמה שיותר. היום כבר בשבוע 33. ואני מרגישה ככ לבד. המשפחה בקושי עוזרת. המשפחה שלי עוזרת כמה שיכולים, המשפחה של בעלי אין עם מי לדבר. כמובן שאני על קוצים וקשה לי ממש. מתוסכלת. חברות שלי לא בדיוק מתעניינות. כל אחת בחיים שלה (שזה בסדר.. אבל ציפיתי לפחות לקצת הודעות או התעניינות.. מעבר למה קורה, תרגישי טוב וביי).. ואני מרגישה ככ לבד. אין לי למי לפרוק. אין לי עם מי לדבר.. כל העצבים יוצאים על בעלי.. שגם הוא בסדר.. אבל גבר.. אז יש לו יציאות שאני עוד יותר מתחרפנת.. אני יודעת שזו תקופה קשוחה לכולם. ואני לא שופטת. אבל קשוח לי מאודדדד