הנקה בלי תמיכה מהבעל – איך מחזיקים מעמד?

באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות יש לי ילדה מתוקה בת חצי שנה אני מניקה אותה בלעדי בלי תוספות בלי שאיבות זה לא היה פשוט לי בכלל זאת הייתה מלחמה עם הרבה דמעות וכמעט נשברתי מאה פעמים בהתחלה היה קשה אבל שווה לא רציתי להתפשר והיה לי חשוב לתת לילדה שלי את הכי טוב שיש... לפני הלידה, כשחיכינו כבר להיפקד, בעלי לא הפסיק לחפור לי כמה זה חשוב וכמה זה חשוב וכמה זה טוב להניק, ואיך אמא שלהם הניקה אותם עד גיל מבוגר, ושבזכות זה ילדים יותר בריאים וכו' וכו' וכו' ואני אמרתי שבעזרת ה' אני גם רוצה ואעשה את כל המאמצים בשביל שזה יקרה... אבל מאז הלידה, אני מרגישה שאני מתמודדת עם זה ממש לבד... הוא לא עוזר לי בכלל וגם כשהיה לי קשה וכמעט נשברתי אז הוא אומר לי - טוב אז תני לה מטרנה במקום שיעודד אותי ויגיד לי אני איתך, מה צריך לעשות? איך אפשר להקל? כאילו לא קשור אליו פסיבי ותכלס אני כמעט נשברת... וגם המחשבה להתחיל להכנס לסרט של שאיבות כשביום יום אני בקושי מצליחה לעשות משהו בבית, להתקלח, לאכול... ומה הפתרון שלו? אז תני לה מטרנה ככה פשוט בלי שום רצון לעשות איזו מאמץ בלי שום שותפות ואני לא רוצה (לא מזלזלת לרגע בנשים ואמהות שנותנות תמ"ל, אני פשוט לא רוצה, אני רוצה לתת לה את הטוב ביותר ולא להתפשר) פשוט רוצה שותף... מעצבן אותי שאני כל כך מתאמצת, כל כך נלחמת והוא כלום... לא עוזר, לא תומך... אוף תעודדו אותי קשה לי ממש היא כבר לפני טעימות לא בא לי להישבר עכשיו לא בא לי אני כל כך מחזיקה בשיניים לא להישבר... 😔