כשהבעל לא מעריך ולא עוזר: תחושת בדידות בתוך הנישואין

בנות אני חייבת לפרוק😢 היום ליל הסדר. כמה שחיכיתי והתארגנתי וניקיתי ובישלתי…מהבוקר אני בבאסה של החיים. פשוט לא שמחה. אני מרגישה ממורמרת ברמות. בעלי לא סופר אותי ממטר. אף פעם הוא לא בבית, הגידול של הילדים הוא 100 אחוז שלי, ניקיונות, בישולים, כל הבית על הגב שלי. ואנחנו כמעט אף פעם לא מוזמנים ואם כן אז אני מבשלת כמעט את כל האוכל ולוקחת איתי וזה קשה פשוט קשה לבשל בלי הפסקה. סבבה שכרגע בגלל המצב הבטחוני אני לא עובדת… אבל עדיין זה מאוד קשה להחזיק הכל לבד. ובעל שבסופו של דבר לא מעריך פשוט כלום. ואם אני רוצה לקנות לעצמי משהו הוא מתקמצן עליי. אמרתי לי אתמול אנחנו נשואים 11 שנה ובחיים לא קיבלתי מתנה לחג. חשבתי אולי שיביא לי משהו היום כי הוא היה בקניון וקנה לעצמו בגדים אבל לא. כנראה אני לא שווה אפילו מתנה קטנה ב20 שקל אחרי כל המאמץץ. אפילו שביקשתי ממנו אתמול שנאכל בחוץ כי זה יום לפני פסח וזה הגיוני מאוד לאכול בחוץ כי כל הבית בניקיונות ופינישים.. הוא רב איתי וצעק עליי. חודש של ניקיונות ומלחמה ובישולים וטיפול בילדים וכלום הוא לא מעריך. אני רואה אבות מסביבי יוצאים עם הילדים לפעמים נותנים לאשה שעה לנקות או לבשל בשקט.. בחיים זה לא קרה אצלי. אם הוא בבית הוא או משחק בטלפון או יושן. ואם אני מבקשת עזרה הוא יוצא עליי. מתנהג כאילו הוא אורח בבית מלון ושמישהו צריך לשרת אותו פה. פשוט נמאס לי ממנו.