מחזור אחרון 6.3 גיליתי שאני בהריון עם בדיקה חיובית ב26.3 (8 ימים לפני שהייתי…

אני מרוסקת. המחשבות על משפחת ביבס ובמיוחד על אריאל המתוק שפני המלאך שלו לא יוצאות לי מהראש. אני תמיד בוכה על כל מקרה נוראי, אבל לא ככה. אני מרגישה שמאז הידיעה, כל המחשבות שלי סובבות סביב זה. התאהבתי בילדים הקטנים האלה כמו שאני אוהבת את הילדים שלי. אני מרגישה שלא באלי לחיות בעולם שבו הם לא חיים, לא באלי לחיות בעולם שיש אנשים שהצליחו לפגוע בילדים האלו שנראים כמו שני מלאכים קטנים. אני בהריון ובעלי כועס עליי שאני כל הזמן קוראת עליהם דברים, אומר שזה לא טוב לעובר. אבל אני לא מצליחה להפסיק אני מרגישה שזו המחויבות שלי לדעת, המחויבות שלי לזכור אותם ולראות את הסרטונים שלהם כשהם היו מאושרים. מה עושים? אני מרגישה שהתחושה הזו לעולם לא תעלם ממני, אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך הלאה. איך נרגעים? איך מצליחים להמשיך עם החיים אחרי שנה וחצי של תקווה שהתנפצה לרסיסים בצורה כזו אכזרית? יש עוד מישהי שמרגישה כמוני?

מישהי מכירה משרות אם באר שבע? אני בעלת תואר בהנדסה כימית. כל המשרות בתחום שלי שאני שומעת עליהן הן מ7-17. מבחינתי לא הגיוני שאני פשוט לא אראה את הבן שלי עד שעה חמש וחצי-6. אין לי בעיה לעבוד בתחום אחר. בכל משרה שהיא משרת אם. אם מישהי מכירה באזור באר שבע

בנות מה זה נראלכם?????

עברתי את המשוער , אין פתיחה ולא מחיקה, איך אפשר לזרז באופן טבעי ?

סתם פורקת זה מה זה קשה החוסר ודאות הזה אני מאושפזת מיום שישי בגלל האטות בדופק שבוע 36 בלי קשר העובר iugr והשילייה זה שיליית פתח אז כנראה שהכיוון הוא קיסרי קיצור באסה אבל מי יודע אולי עוד נצא עם הקטני מפה השבוע