יש מש ישהו שנתנה לתינוקת שלה סליפצ׳יק ועזר לה ?

היי לכולן, אני שבוע 4+5, הבנתי שאני בהריון שבוע לפני האיחור בגלל הגודש האופייני בחזה, בחילות מדי פעם. אבל מאתמול הכל נעלם ואני ממש בלחץ כי לפני ההריון הזה היה לי הריון כימי. תרגיעו אותי שבשבוע כזה התופעות יכולות להיעלם גם אחרי שהן היו

היי, שבוע 29 חדר לטרלי שמאלי במוח 9.4 מ״מ מנסיון שלכן מישהי יכולה לשפוך אור בנושא? בלחץ לא מפסיקה לבכות😭

היוש יש איזה מישהו בפייסבוק שמפרש שמות טוב ממש הוא ידוע כזה שכחתי איך קוראים לו מישהי יודעת אולי על מי אני מדברת?

מישהי שהלכה לסקירה שנייה פרטית והלכה אחר כך גם דרך הקופה? עשיתי מלפני כמה ימים פרטי ויש לי גם תור לדרך הקופה השאלה אם לא רואים שעשיתי פרטי? כי אני הבנתי שלא

כלכך מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. עשיתי הכל בשביל ההנקה הזאת מהרגע שילדתי לידה די טראומטית ובכל זאת אימנתי שאיבה כל 3 שעות ובסוף הגעתי למצב שאני מייצרת חלב ומצליחה לחבר את התינוקת(שגם זה לקח דיי הרבה זמן כי בנתיים נפצעתי ודיממתי מהפטמות) היום התינוקת בת חודש וחצי והסרט הוא כזה - אני כן מצליחה להניק אותה בסופו של דבר אבל לא נראה שהיא כלכך רוצה כבר. כל הנקה מתחילה בבכי ואז יניקה כי רעבה ואז תסכול תוך כדי כי הפיטמה שלי שקועה והיא במלחמות לנסות לתפוס אותה. ניסיתי פטמת סיליקון וגם איתה היא מתוסכלת. בסוף אני מביאה בקבוק שאוב כי מרגישה שלא הספיק לה ושכל ההנקה הייתה מלחמות..ועכשיו אני בתסביכים כי אני שואלת את עצמי אם את כל ההנקה הזאת אני עושה בשבילה בשביל לתת לה את הכי טוב שאפשר ונראה שהיא לא מרוצה אז מה אני עושה? אולי עדיף לוותר על המלחמות המתישות האלו ולתת בקבוק מלכתחילה? כואב לי על זה שכל ההנקה הזו זה חיבור מיוחד שלי ושלה ואני ממש הייתי רוצה את זה אבל אני רואה שהילדה ״סובלת״ נלחמת לתפוס את הפיטמה אין לה סבלנות ונגיד בערב זה מסע של בכי וצרחות ובכלל לא מצליחה לחבר אותה בערב עד שבסוף אני נשברת ונותנת בקבוק.. בקיצור אני ממש מתוסכלת וגם בכללי מתוסכלת על הגוף שלי ומתחילה לחשוב לתת מטרנה אבל מצד שני הרגשות אשם הורג אותי על זה שיש לי חלב וכביכול אני יכולה לתת לה חלב אם שאוב ואחליט לתת מטרנה… אבל אני מרגישה שאני כבר מאבדת את זה…