בעלי לא שולח לי הודעות במהלך היום - איך להתמודד עם זה?

ממש מעצבן אותי שבעלי לא מוצא 5 שניות בכל היום ה"עמוס" שלו לשלוח לי איזו הודעה קטנה וחמודה... אני אישה מאוד רגישה ורומנטיקנית, ובעלי הוא עצמאי, כבר אמרתי לו בעבר שזה ממלא אותי במיוחד בתקופות של נידה שגם ככה לא מקבלת חיבוק או נשיקה, אז לפחות מילים יפות שימלאו אותי... מה אני לא עוברת לך בראש בכלל במהלך היום? כל כך קשה לפנות לי 5 שניות? זה ממש פוגע בי במיוחד שכבר יצא לנו להתווכח על זה בעבר, והוא יודע כמה זה חשוב לי
💬5 תגובות

תגובות (5)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 במרץ 2026 בשעה 12:13
זה שאת כזאת וזה בא לך טבעי זה מהמם אבל את צריכה לזכור שהוא לא כמוך ולא חושבת שיש הרבה גברים כאלה את יכולה לדבר איתו ולהסביר כמה זה חשוב לך וללמד אותו אבל לא לצפות שזה יבוא בטבעי כי זה לא האופי שלו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 במרץ 2026 בשעה 12:30
אני לא חושבת שזה כי את לא חשובה לו... בתור מישהי טוטאלית בעבודה אני יכולה להבין את זה. כשאני בעבודה אני לא יכולה להתפנות במחשבה שלי לשום דבר אחר חוץ מהעבודה (אני לא עצמאית אבל עובדת בעסק משפחתי והכל נופל עליי) תמשיכי להחדיר לו לראש כמה יהיה כיף לקבל ממנו איזו הודעה חמודה, את יכולה בעצמך גם לשלוח לו פה ושם וככה הוא יתחיל לחשוב על זה גם יש אנשים שלוקח להם זמן לשנות את ההתנהגות שלהם, פשוט תמשיכי להתמיד וזה יקרה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 במרץ 2026 בשעה 12:46
שתדעי לך שזה דיון שעלה אצלי ובעלי בטיפול זוגי שבאמת אחד זקוק לזה יותר והשני לא זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך זה פשוט סגנון תקשורת שונה מה שכן המטפל אמר שהבנאדם שפחות שם לב צריך לשים אפילו תזכורת בטלפון שיזכיר לע לשלוח הודעה גמאני בעבודה טוטאלית יכולה כמה שעות לשכוח שאני נשואה 🤣 אגב אני הצד שלא שולח כן אבל השתדלתי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 במרץ 2026 בשעה 13:30
וואי אצלנו זה בדיוק הפוך

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

פוסט פריקה ... ב16/11 בשעה טובה ילדתי את בני, בת 26 לידה ראשונה. ההריון היה כואב ומעייף ועם סכרת הריון כלכך מאוזנת מרוב שהקפדתי. שווה כל רגע שהקפדתי (למרות שהיה קשוח בלשון המעטה עם מליון חשקים) כי הקטני שלי עכשיו עם סוכר תקין תודה לאל וזה מה שרציתי. הלידה התחילה מושלם למשך 12 שעות, הייתי בעננים שככה מתפתח לי בצורה מושלמת, אמרתי באמת כנראה כפי שאומרים אם ההריון קשה אז הלידה קלה, ואז בבת אחת נהפכה לסיוט ונמשך כגיהינום עלי אדמות למשך עוד 8 וחצי שעות, שנגמר בואקום. סך הכל 20 וחצי שעות. היום משתחררת, ואמנם יש שיפור מהיום הראשון, אבל ההחלמה נראית לי רחוקה שנות אור. יש לי 2 תפרים, נפוחה למטה, מדממת מאוד, טחורים, שמו לי קטטר פעמיים כדי שהשלפוחית שלי תחזור לתפקד ומה לא ... אני ככ אוהבת את הקטני שלי וזה לא מונע ממני לטפל בו. אני מרגישה כלכך מכוערת, הגוף שלי זה לא הגוף שלי יותר, הוא של כולם שנגעו בו וקרעו אותו ועשו בו כרצונו ... וכלכך רציתי הנקה מלאה. כלכך תכננתי על זה. כשהוציאו אותו ממני ינק קצת. ואז ביום הראשון מרוב הכאבים נשברתי ונתתי לו תמל עם כל הרגשות אשם. אתמול הבאתי יועצת הנקה והיא עזרה לי לחבר אותו קצת וחזרה לי התקווה. אבל אני עדיין כלכך כאובה מכדי להתחיל עם זה. אני כל כך רוצה להיות אחרי ההחלמה כדי להתחיל ממש להנות מהאימהות כי מאז שאני זוכרת את עצמי זה החלום הכי גדול שלי - להיות אמא.
💬9 תגובות❤️5 אהבה👍1 לייקים