משתמשת פורטי23 במרץ 2026 בשעה 10:44
בעלי לא מבין אותי בכלל. אנחנו בבית מאז המלחמה. הוא עובד מהבית וגם אני, עם ילד בן שנתיים וחצי ובהריון בחודש רביעי.
אני לא מרגישה טוב הרבה. אם זה מיגרנות, או כאבים של סימפיזיוליזיס וזה גורם לי לא לתפקד בבית כרגיל. אני מצליחה לעשות כביסות, לנקות פה ושם אבל בשבועיים האחרונים ממש קשה זה פשוט רודף אחרייך לא משנה כמה תעשי כביסה מצטבר עוד ועוד.
אז לגבי התפקוד שלי, בעלי לא אחד שדורש אבל הוא כל הזמן עוקץ אותי שאני לא מכינה אוכל
וואלה קשה לי לעמוד ולהכין. והוא יודע להכין לעצמו אבל הרבה פעמים מצפה שאני אכין לו.
אני מנסה להיות ממש קשובה לעצמי בהריון הזה, בהריון הקודם העמסתי על עצמי וההריון נפל בשבוע 6. אז כני ממש משחררת. עוד לא התחלתי ניקיון לפסח. לא יודעת אם אצליח גם. מנקה לא באה בחשבון כלכלית.
היום בבוקר בעלי ביקש שאוציא עוף כדי להכין ואמרתי לו שאני לא יודעת אם אצליח לעמוד ולהכין כי אני עם כאבים וגם צריך להתחיל פסח.
הוא ממש התעצבן עליי ועוקץ אותי כל היום בלי הפסקה.
הוא פוגע בי ממש. אומר לי מילים כמו אחרי כל מה שאת עושה את מתלוננת ומצפה שתקבלי מדליה
כל הזמן כואב לך, כל הזמן את לא מרגישה טוב, כל הזמן צריך להתחשב בך
גם תמיד כשאני מכינה אוכל, אני זו שמנקה גם הכל אחרי, שוטפת כלים מסדרת אחריי וזה באמת קשה לי המטבח שלנו קטן ומתבלגן מאוד מהר.
אז אני אומרת לו בטח שקשה לי אני מנקה אחרי זה הכל והוא לוקח את זה למקום של מה ואני לא מנקה? אני לא עושה קניות? אני לא מרים כבד? לא עזרתי לך לסדר את המרפסת? (ביקשתי שיזרוק שם שולחן שבור)
בקיצור הוא ממש לא מבין את המצב, את ההריון, את הקושי
ואין לי כוח נפשי לריב על זה. פשוט אין לי כוח. שיניח לי עם זה כבר.
למה אני צריכה עכשיו לשבת ולהרגיש חרא עם עצמי שאני לא מצליחה לעמוד ולהכין לו עוף?
💬40 תגובות👍2 לייקים
