החלטתי לוותר על טיפולי פוריות – ולשלום עם זה

רגע לפני תחילת טיפולי פוריות החלטתי לעצור. בת 35.5 ובעלי בן 39.5 שנה וחצי מנסים להיקלט ללא הצלחה ולכן הלכנו לרופאת פוריות ששלחה אותנו לבדיקות לפני תחילת תהליך הפריה חוץ גופית. מהבדיקות גילינו שלבעלי יש בעיות זרע קשות (1%) וסביר מאוד שלא נוכל להיקלט להריון בצורה טבעית ונצטרך טיפולי הפריה כדי להגדיל סיכויים כדי להיקלט. ב"ה זכינו ב2 ילדים מדהימים שנקלטו ללא התערבות רפואית. עד עכשיו התביישתי להגיד את מה שעל ליבי בקול כי זה נוגד את הרצון העז שלי לילדים נוספים. אבל...אחרי שביצענו את הבדיקות ושניה לפני תחילת תהליך הivf החלטתי (אומנם לא בלב שלם לגמרי אבל אחרי המון מחשבה ראלית) שאני לא אתחיל את הטיפולים. עד כמה שאני כל כך רוצה עוד ילד/ים אני מודה ומבינה ביני לבין עצמי עם כל הכאב העצום שבדבר שאני פשוט לא בנויה לתהליך המפרך הזה משום בחינה. מבחינה כלכלית, מבחינה ריגשית, מבחינה חברתית, מבחינה גופנית פיזית, מבחינה נפשית, מבחינה זוגית. אני מבינה שאני יכולה להקריב את מה שיש לי עכשיו תמורת טיפולים שאין וודאות אם יצליחו. טיפולים שמצריכים את כלל הבחינות שציינתי לפני ואין לי אותם. יש לי את הילדים שאני יודעת שעם הטיפולים וההורמונים התפקוד שלי כאמא עלול להיפגע (שלי אישית כי אני בטוחה שיש אמהות שעוברות את זה). עד כה הבדיקות והריצות ממקום למקום התישו אותי וזה עוד לפני התהליך עצמו. המשאבים שאצורך להשקיע בתהליך כל כך גדולים שעם כל הכאב הגדול שבדבר פשוט החלטתי לעזוב את התהליך. אני יודעת שיהיו כאלו שירימו גבה ויגידו שכנראה שאני לא רוצה עוד ילדים מספיק או שאם אני לא מוכמה להקריב את הכל כדי להביא עוד ילד אז כנראה שזה לא מתאים לך. אני כן רוצה עוד ילדים, אני כן רוצה להיות אמא לעוד אוצרות, לזכות במתנות המדהימות האלו. אבל יחד עם זאת, אני מודעת לעצמי, לנשמה שלי, לילדים שלי, לזוגיות שלי. אני כרגע בתהליך של נסיון לשחרר את זה ממני. נסיון לחזור ולהיות שמחה, להיות אמא תוססת ומלאת שמחץ חיים, להיות אישה מלאה תשוקה ומושכת, להרפות מהאוססביות, המעקבים והבדיקות. לנסות למתן את הקנאה שלי בסובבות אותי שנקלטות טבעי פעם אחרי פעם, שיולדות שנה אחרי שנה, שהכל זורם להן כל כך בקלות. בנקודה מסויימת החלטתי פשוט להתפלל לקבה"ה שיקח ממני את הרצון לעוד ילד/ים. כבר לא התפללתי על זה וגם האמונה התחילה להתרופף. כרגע מנסה לאחוז באמונה שאם זה שלי זה יגיע טבעי. יש משברים ויש התמרדויות אבל מנסים לעבור את זה בהבנה שהכל מושגח מאת ה'. הרי הוא לא יעשה לי רע ורוצה לתת לי רק טוב. מנסה לעשות השתדלות כפי היכולת שלי בבקשות ותפילות. מנסה לחבק את מה שיש לי ב"ה בידיים כי יש לי הרבה. מנסה לקבל את ההחלטה שלי עם כל הכאב, הצער והתסכול שבדבר כי אני מבינה שזה הדבר הנכון לי ולמשפחה שלי. מנסה לחיות חיים טובים ושמחים.