אני חייבת להבין אם זה דבר נפוץ הבן שלי בן שנתיים וקצת, לאחרונה יש לו התפרצויות…

חיים הילד שלך עובר תקופת מלחמה וממדים או מקלטים. איך נראה היומיום שלו? יש שיגרה מסויימת? ישן מספיק? אוכל מסודר? נמצא קצת בחוץ? כשיש אזעקה אתם רגועים או לחוצים?

הייתי ממליצה לך על הדרכת הורים כי גם הכל בא לו ביחד מסכן. גם אחות חדשה גם מלחמה..זה מאוד קשה

בנוסף לשינוי המשפחתי והמלחמה יש תופעה בגיל שנתיים שנקראת שנתיים הנורא, תקראי על זה...

אני יודעת מה קורה בגיל שנתיים, אני פשוט לא מצליחה להתמודד עם ההורמונים של אחרי לידה.. אני כל הזמן כועסת עליו וצועקת, הוא למד לצרוח חזרה אני מנסה כל הזמן לחבק ולחזק אבל זה כאילו לא עובד . הכל נפיץ, הכל גורם לו לצרוח ולבכות ולהרביץ. הוא מסכן הלב שלי יוצא אליו. כלכך אוהב ללכת לגן ופתאום אין גן כלכך הרבה זמן. הוא יוצא מהבית לגינה , לסידורים עם אבא שלו, אבל גם הרבה בבית מן הסתם. כשיש אזעקה אנחנו רגועים, קוראים לזה ״טיול״ הוא יודע שהוא ישר הולך למדרגות והוא רגוע . אבל בהתחלה זה ממש לא היה ככה, הוא היה בטראומה ולא היה מסוגל ללכת לישון מהפחד שתהיה אזעקה . בכל מקרה אני פשוט לא מצליחה לנהל את הבית ככה עם ההורמונים ובעלי הרבה בעבודה…

וואי זה נשמע מאוד לא פשוט... קודם כל תזכרי שאת אמא נהדרת ובאמת זו תקופה מאוד מורכבת. תזכרי כל הזמן שגם את בתקופה מורכבת וגם הוא, ואין לו שום כלים להתמודד. כל העולם שהוא הכיר נעלם, ובנוסף לכל גם אמא כל הזמן כועסת ויש את האחות הזו שאמא דואגת לה, אין גן ויש מלחמה.... זה פשוט יותר מדי. תהיי בהרבה חמלה כלפיו ותזכרי שהוא זקוק בעיקר ליציבות. מה שלי הכי עזר (גם לי) בתקופות כאלו של חוסר שגרה זה לבנות שגרה בבית: יש "קייטנת אמא" עם לו"ז קבוע (שנתגמש רק אם זה מתאים לי). תבנית כאילו איתו את הלו"ז ותציירי אותו ותתלו יחד על המקרר. בגדול העוגנים זה הארוחות והשינה וכל השאר את מכניסה בין לבין - מתי זמן מסך (ומנוחה לאמא), ואחרי כן יציאה לגן השעשועים (כדי שיהיה מלהיב יותר ממסך), להוריד מעצמך כל השקעה נוספת מעבר למה שחובה. לגבי התינוקת, להתייחס אליה רק ברמה הטכנית וכל השאר ("איזו חמודה" וכו') לתת לה רק כחלק המתייחסות אליו: "ראית איזה פרצוף מצחיק היא עשתה?" וכדו'. לא להדביק לו תוית של "אח גדול". הוא עדיין תינוק וזה שנולדה לו אחות זה לא אשמתו מותר לו להיות קטן. נסי לקבל כמה עזרה שאת יכולה כדי שתישני מספיק ושתאכלי כמו שצריך, שיהיה לך זמן שקט לפחות כמה דקות ביום. ותזכרי שזו תקופה. שזה קשה אבל זה לא האופי שלו, זה הרבה קושי מהרבה כיוונים. בהצלחה!

גיל שנתיים זה גיל קקה

תראי אמרת בעצמך שאת צועקת עליו כל הזמן ולא מצליחה להכיל אותו. אני לא שופטת אותך, אני הכי מבינה כי כולנו בסיר לחץ ובמיוחד חודש אחרי לידה אבל תשתדלי בשבילו. שימי לב שהוא הופך למראה שלך, צועק כמוך ולא עוזר כלום, זה מה שאת מתארת על עצמך. זה קשה ממש אבל אולי אם יש אפשרות דווקא שהתינוקת תצא לסידורים קצת עם אבא את תהיי איתו לבד תצאי לגינה אם מתאפשר מבחינת אזעקות וכאלה. אולי להפגיש עם ילדים מהגן אם גרים קרוב... נראה שהכל נחת על הכתפיים בנות השנתיים שלו