משתמשת פורטי14 במרץ 2026 בשעה 16:38
טוב אני ממש אמוציונלית עכשיו.. אנחנו בבית ביחד 24/7 פלוס 2 וחודש 8, אני ובעלי לא מדברים כמעט רק מה שחייב, המתח בקטע רע.. לא נעים בכלל כולי טעונה ואין לי לאן לפרוק לא רוצה להדאיג את אמא שלי ואחיות שלי.. אני מרגישה שאנחנו כל כך חסרי הערכה אחד כלפי השני אני מרגישה שהוא רק מנצל אותי ובכלל לא אוהב, לא אכפת לי אם יש לו בעיות תקשורת כאלה ואחרות. אני כל כך כל כך כל כך לבד בתוך הבית.. רק השירים באוזניות קצת עושות לי נחת… אנחנו מהפחדנים שלא יוצאים במצבים האלה רק אם חייב.. אבל התאווררות מה עם זה? גם את זה חייב לא? והילדים הנשמות הטהורות מה אשמים? אני מנסה לא לצעוק אז אני שותקת שתיקה שחונקת אותי מבפנים.. ממש אבל..
והעייפות מה איתה.. איך מדביקים שוב חיוך ופייק איט אנטיל יו מאייק יט. איך מחזירים שיחה נורמלית עם הבעל איך חוזרים לנשום זה הרגשה כל כך חזקה אצלי של כמעט פירוק אחרי מה שהוא אמר לי אתמול.. כאילו ברור שהוא היה מעדיף לא להיות איתי.. אולי עם אמא שלו. מעמסה שאני מקבלת ציונים ממנו על אם אני אמא בסדר או מנקה טובה או מבשלת אוכל טעים או סביר
ואולי הביקורתיות הזו קודם כל שלי כלפי עצמי
אני מנסה לנשום לא מצליחה, התרחקנו ממש (חוסר הערכה הדדי אני חושבת) למרות שפיזית כל הזמן קרובים.. ללא מגע.. בהריון אני כמו טנק מרגישה לא אטרקטיבית בעליל ולא משנה מה אעשה מילה אחת טובה לא אקבל ממנו.. ואם אני מפסיקה לחכות או לצפות למילה הטובה הזו ממנו
סימן ש- סימן שאני מבינה שהסוף בפתח שאני כבר לא מצפה ממנו לדבר .. 😢 ככה זה מרגיש לפחות
חייב להציל
לא בגלל האהבה
בגלל השלום עם עצמי השלום איתו אבא של הילדים שלי
ומעבר לזה מי הוא כחבר? התחתנו כמעט בלי להכיר תוך פחות מחצי שנה (קר לי בעצמות ולא מהטמפ׳.. מתגעגעת לאהבה שפעם קיבלתי)
💬1 תגובות❤️1 אהבה