משתמשת פורטי2 במרץ 2026 בשעה 09:02
רק היום השלישי ואין לי כוח אין לי סבלנות אין מה זה הייאוש הזה שנופל עליי… הכבדות שלי
אני שבוע 34 היום תודה לאל ובבית עם שני אוצרות בן 3 ובת שנה וחצי, צריכה לעבוד מהבית, בעלי בבית לא עובד אבל גם לא מי יודע מה עוזר לרוב רק משחק, ורק קצת ממש עם הילדים.. בהצלחה לכולן 💞
נראה לי שהייאוש הזה זה מהמחשבה שאין לי מושג כמה זמן זה יקח.. שבועיים? חודש? חצי שנה? איך הילדים שפוגשים ביום יום חברים וגננות יעבירו את הילדים בבית? במסך ? בשיעמום? מקרוב שעם כמה שפחות עצבים שלי על אבא 🦥 כמה קשה לקבל את המצב ולהמשיך להיות בשמחה
אני נעזרת במוזיקה שירים ריקודים מעת לעת אבל פשוט חסר לי אנשים כמוני כדי פשוט לשתף ולדבר על הקשיים חברות .. כשאני מספרת לאמא שלי זה כזה אני אבוא לעזור לך תודה רבה כאילו מה מאיזה מקום זה? אני מרגישה התנשאות אני דפוקה קצת? פעם ראשונה שמרגישה ככה.. כאילו מה היא לא צריכה את הסביבה? מה בעלי לא צריך חברים? מה אנחנו נחייה בבידוד? זה הזוי המצב שלנו של היום אני כבר לא יודעת
גם מאמהות שחיות עם סביבה תומכת משפחה גדולה או חברות, תמיד מספרות על הקשיים והחיכוכים בין האנשים אף פעם זה לא רק קל וכיף
אבל העומס מהעבודה , החיים, צריך חברות חברים זה כל הכיף אני לא מבינה כבר כלום. נראה לי קשה לי להיות חברה טובה וחברות לא ממש מרוצות ממני.. אולי לפעמים אני לא זמינה או לא יוזמת קשר באותו קצב, או שאני אומרת ״אמת״ במקום תמיכה לפעמים, לפעמים מרגישה פשוט שאני קצת משעממת או שקצת מקנאות אולי? אין לי מושג..
החיים הקורונה ושוב המלחמה מבודדת.. לא רוצה ילדים מבודדים באסה מחפשת פתרונות
💬0 תגובות
