אשמח לדעות נגיד ואת אמא לתינוק בן שלושה חודשים. ובמשפחה של בעלך מקובל שלא משנה…

אשמח לדעות נגיד ואת אמא לתינוק בן שלושה חודשים. ובמשפחה של בעלך מקובל שלא משנה מה השעה, האם מישהו עובד בבוקר, כשמישהו מהם טס לוקחים אותו לשדה ומהשדה שחוזרים מחול וזה מבחינתם לא אופציה שמישהו יחזור במונית אז צריכה לקחת את משפחתו ואותו לשדה. אצלנו במשפחה נהוג שלא מטריחים ומי שנוסע וחוזר - לוקח מונית. אנחנו גרים בערך 25 דק מהשדה ובבוקר קצר יותר. האם זה הגיוני להוציא תינוק בגיל הזה בשעה 6:30 מהבית ולהעיר אותו במיוחד? נניח והנסיעה רבע שעה? ואם הנסיעה היא בשעה 17:00 בצהריים שפקוק? בקיצור, בעלי חושב שהחיים לא נגמרים ברגע שיש תינוק ושאני צריכה להתמודד ושזה חרדות שלי שנכנסו מאמא שלי שאכן חרדתית ושהוא בעלי ואני צריכה לדאוג לו. אמרתי מילא בבוקר שזה באמת קצר והתינוק ישן ברכב אין בעיה! זה באמת שעות שהוא חוזר לישון ורוב הסיכויים שנרדם ברכב אבל אחהצ שזה פקקים, שהתינוק כבר מאוד עייף וקצר זה קשה להעביר נסיעה של 25 דקות חצי שעה. מה דעתכם, אני מגזימה? אתמול יצאתי מאזור מרוחק יותר שהוא לא מהבית שלנו והוויז הראה 45 דק (הייתי אצל אמא שלי שעזרה לי כל השבוע שהיה בחול ויצאתי ממנה כי עזרה לי להעמיס את כל הציוד של השבוע). האכלתי בכוונה את התינוק לפני, הרדמתי אותו שבנסיעה יישן אבל היו פקקים והוא התעורר וצרח, עצרתי בשוליים והוא לא הפסיק לבכות. ולא הצלחתי להגיע לבעלי וזה ייצר ריב. ככה הייתי בערך 50 דק בשולי הכביש מחכה שיירגע כי היה עייף. בעלי טוען שזו האנרגיה של הלחץ שלי שגרמה לתינוק להיות בלחץ בדרך ושאני אשתו ואני אמורה לדאוג להחזיר אותו, והוא לא מוכן ללחצים שאמא שלי מפעילה עליי (אמא שלי לא הסתירה שהיא לא רוצה שאסע עם התינוק) האם אני מגזימה? אשמח לשמוע דעות.