סתם רוצה לשתף זה ארוך ואולי גם מיותר שתקראי.. אבל אני רוצה לפרוק ואולי יש…

סתם רוצה לשתף זה ארוך ואולי גם מיותר שתקראי.. אבל אני רוצה לפרוק ואולי יש אוזניים שרוצות לשמוע.. האמת שאני קצרה עכשיו ממש, חסרת סבלנות… בקרוב יש לבן בן 3 אבחון בהתפתחות הילד, חוששת מאיך ילך ואיך יהיו התוצאות, בנוסף לזה אני בחודש שמיני תודה לאל אבל קשה עם הכובד הבחילות והניקיון של הבית, עם בעלי שלא עובד, עם עצמי שנמצאת בעבודה תובענית לקראת יום מחר שבו אצטרך לעבוד בטירוף גם בעבודה וגם בבית 🥹 חח קצת גאה וקצת הרבה מרחמת על עצמי אבל בעיקר, לא מצליחה לישון מרוב לחץ וניסיונות לתכנן את מחר.. כאילו שמה כבר יקרה? גם ככה מחר יעבור ככה או ככה זה פשוט יגיע מחרתיים אבל איך יגיע? אצליח בעבודה אהיה מרוצה מהתוצאות? לא התכוננתי מספיק.. ומצד שני טוב שיש עיסוק כדי לא לשבת ולחשוב שוב ושוב מה יהיה עם האבחון בהתפתחות הילד, עם כמה שזה לא באמת מעניין מה אחרים חושבים, רגשית זה משפיע עליי, כשאני יודעת שאנשים קרובים בחיים שלי יגידו לי סוג של ״אמרנו לך״ כאילו כמו פחד היגעלות מזה, וכבר מראש יש לי רצון לנטוש קשרים שכאלה, למרות שאני חושבת שזה כן אנשים שטובים אליי בסופו של דבר מקווה שבת השנה ו4 תישן רצוף שאני אוכל להסכים לעצמי לשקוע לכמה זמן במחשבות ולנסות לעשות בהם קצת סדר מרימה את העיניים המסך ורואה את הבלאגן בבית, הנשימה שלי מתקצרת זה חרדות הבלאגן הזה מחר חמיש 😞 בא לי כיף בא לי ביטחון כלכלי בא לי להנות עם המשפחה שאני באמת מאוד אוהבת, בא לי שיהיו לנו חברים טובים איכותיים אמיתיים, בא לי שנהיה רגילים בא לי שהבן שלי יצור איתי קשר עין כשאני יוזמת אותו בא לי שהאבחנה שלו תהיה שהוא לא אוטיסט בא לי שבעלי ימצא עבודה יציבה בא לי לידה קלה בידיים מלאות בא לי שהבת שלי תצליח להתמודד מול הילדה שכל הזמן מרביצה ושורטת אותה ונשכה אותה בא לי שהבן שלי יצליח לדבר בהתאם לגילו בא לי שיהיו לו חברים ושידע לשחק איתם במשחקים יפה בא לי שהבת שלי לא תשתטח על הרצפה כל כמה דקות כי היא לא יודעת להגיד מה היא רוצה או כי היא לא קיבלה מה שהיא רוצה בא לי שהבן שלי לא ירביץ לאבא שלו ולא לי ולא לאחותו ולא לאף אחד אחר. בא לי שהגנים שלהם באמת יהיו בטוחים עבורם זה כל כך מחשיד וקשה לסמוך בא לי שיהיה לי יותר סבלנות בא לי להיות ערה בלי להצטרך לישון בא לי ערנות ונחת רוח להרדים את הילדים אחד אחד באהבה ובסבלנות בא לי שבעלי יבין שלא מתחננים לילד לא להרביץ לו ומעמידים במקום בארסטיביות ולא בצעקות בא לי שהוא לא יצעק שהבן והבת לא יצעקו ושאני לא יצעק בכלל שנדע לדבר תמיד בא לי שיסמוך עליי , שבעלי יסמוך עליי על מה שאני מדריכה אותו בחינוך הילדים בא לי שהבן שלי יסמוך עליי ויראה בי דמות שיכולה לתת לו מענה לבעיות, לקשיים לאתגרים, מקור לעזרה, מקור לידע האמת אני קצת מתלבטת אם זה לגמרי נכון.. 👐 אני רוצה להגיד ולעשות דברים שיקדמו אותנו להאמין באמונות טובות ולהגשים משאלות לב לטובה.. שיהיה לנו בית שלנו, שיהיה לנו מספיק כסף לטיפולים, שנוכל לארח משפחה ואפילו חברים , שלא נחשוש לא מהכסף ולא מאיום חברתי כזה או אחר, לפעמים אנחנו מפחדים לא להסתכל אצל השכן (תיאורתית כן) לא לקרב אלינו חברים, כי הם עלולים לבגוד, ואנחנו אני ובעלי נשארים בתוך עצמנו, לפעמים ביחד לפעמים יותר פעמים כל אחד לבד, הוא ברח למשחקים ואני בורחת לדבר עם עצמי אולי איתכן כאן אבל מה אני אעשה בלי הקרובות אליי שכבר מכירות את מצבי וכן אכפת להן ממני, השבוע היא הבריזה לי, או כי כעסתי עליה יום קודם, אבל זה היה מאוד לא יפה, גם ידעתי שאני לא בעדיפות ראשונה באופן כללי אצלה, ובכל זאת הצעתי , סיכנתי את הלב שלי ונכוויתי, זו ההרגשה מרגישה כמו ילדה קטנה שאמא שלה הייתה עסוקה ולא יכלה להתייחס אליה ווואו כמה רגשות אשם שאני לפעמים לא יכולה להתייחס לאחד הילדים כי אני עובדת 🥹 או שבעלי לא מתייחס אליהם כי הוא תמיד משחק בטלפון 🥹 חייבת לדמיין מציאות טובה יותר .. ולהגשים… אבל שוב אני אומרת לעצמי, אחרי הלידה אחרי כל פעם תירץ אחר אחרי ואחרי… כמה זה כבר קשה? להכין אוכל לכל יום ואפשר שגרה קבועה של אוכל לבני הבית… לצאת למרות העייפות או מזג האוויר ולפגוש אנשים/חברים עם הילדים, להראות להם שגרה של פעילות גופנית, של משחקים ספורט, של מקלחת וצחצוח שיניים על בסיס קבוע… קצת התעייפתי ובעזרת השם מצפה עוד דרך ארוכה ונשתדל ומקווה שתהיה גם מהנה כי החיים זה עכשיו לא אחר כך… לילה טוב חברות