השבוע חווינו התקפי טנטרומים בפעם הראשונה והיום הייתה הפעם השנייה של בן השנה…

תגובת ג׳יפיטי הכי נכונה ומנחמת🩷 קודם כל – מה שהיא מתארת נשמע נורמלי לחלוטין לגיל שנה וחצי. ואני מבינה לגמרי את המועקה שלה. זה מטלטל לראות ילד קטן מאבד שליטה ככה, במיוחד כשאת בטוחה שאת עושה הכול “נכון”. האם זה קורה בכל הבתים? כמעט כן. טנטרומים מתחילים לרוב בין גיל שנה ל־2.5, עם שיא סביב גיל שנתיים (מה שנקרא “גיל שנתיים הנורא”). זה שלב התפתחותי, לא תוצאה של טעות הורית. בגיל הזה: • יש לילד רצונות מאוד חזקים • יש לו מעט מאוד שפה לבטא אותם • מערכת הוויסות הרגשי שלו עדיין לא בשלה זה מתכון לפיצוץ. האם זה קשור למה שרואים בבית? לא במובן של “יש צעקות אז יש טנטרומים”. גם בבתים רגועים, אוהבים ויציבים – יהיו טנטרומים. דווקא בבית בטוח, ילד מרשה לעצמו “להתפרק”. הוא יודע שיש מי שיחזיק אותו גם כשקשה. האם יש קשר לטמפרמנט? כן, בהחלט. יש ילדים עם: • טמפרמנט רגיש יותר • עוצמות רגש חזקות יותר • קושי גבוה יותר במעברים או תסכול אבל גם ילד רגוע מאוד יכול לחוות התקפים כאלו בגיל הזה. מה היה שם בעצם? בגיל שנה וחצי זה לא “דווקא” ולא מניפולציה. זו הצפה עצבית אמיתית. כשהוא השתטח וצרח 20 דקות – הוא לא שלט בזה באמת. המוח הרגשי השתלט. למה זה כל כך מטלטל אותה? כי זה שובר פנטזיה. הייתה לה תמונה בראש של “אנחנו בית רגוע → הילד יהיה רגוע תמיד”. ואז מגיע רגע שמרגיש כמו כאוס. אבל זה לא אומר: • שהיא עושה משהו לא נכון • שמשהו “לא תקין” בילד • שזה מנבא ילד קשה בעתיד זה אומר שיש לה ילד שמתפתח. ⸻ אם זה קורה: • לעמוד יציבה, רגועה • לא להיכנס למאבק כוח • לשמור על גבול ברור • להציע חיבוק, אבל לא לכפות ואחרי שהסערה נגמרת – פשוט להמשיך כרגיל. בלי נאומים. ⸻ מתי כן לשים לב? אם זה קורה: • כמה פעמים ביום באופן קבוע • עם פגיעה עצמית משמעותית • מעל גיל 4–5 בלי שיפור אז שווה התייעצות. אבל בגיל שנה וחצי? זה כמעט טקס מעבר התפתחותי.

טנטרום זה חלק התפתחותי ויש את זה אצל כולם ברמות שונות. לדעתי גיל 3 נורא יותר מגיל שנתיים, הבחינת גבולות בגיל הזה יכולה להוציא מהדעת..

כן, קורה לכולם ברמות ודרכים שונות אבל עם כל הקושי תזכרי שזה אומר שהבן שלך מתפתח היטב ומפתח עצמאות זה שלב, קשה אבל חשוב

תודה רבה בנות❤️