מרגישה שההריון הורס לי את הזוגיות... יש לנו תינוק בן שנה וחצי בבית, הבית תמיד…

מרגישה שההריון הורס לי את הזוגיות... יש לנו תינוק בן שנה וחצי בבית, הבית תמיד שמח, אנחנו זוג חזק ,אנחנו חברים טובים ,יש הרבה אינטימיות וצחוק וניסינו להכנס להריון נוסף והנה זה הצליח, אבל מה שקרה מהרגע שזה הצליח זה פשוט סיוט ... יש לי את כל התופעות של שליש ראשון על טורבו, לוקחת בונגסטה וזופרן אני כבר שבוע 13 ופשוט מאז שנכנסתי להריון הזה אני לא מתפקדת בכלל, זרוקה בספה , יש ימים שאי אפשר בכלל לדבר איתי אני לא פותחת את הפה כי יש לי ריור מוגבר, בקיצור לא צריך לפרט, פשוט מצב מגעיל שגורם לי גם להיות בעצבות כזאת ולא להיות שמחה על ההריון. הדבר שהכי העציב אותי זה שאני לא מסוגלת לטפל בילד הקטן שלי שזקוק לי. בעלי היקר נרתם כשהוא בבית , הוא עובד במשמרות (24 שעות בעבודה ויומיים בבית) לקח על עצמו תחזוקת בית וגם טיפול בילד ובימים שהוא לא נמצא אני מנסה לשרוד ונוסעת להורים שיעזרו לי. הבעיה היא שבעלי כבר התחיל להתעייף... אנחנו כבר לא מדברים , נטו דברים טכניים של תפעול הילד, ומעבר לעובדה שהכל עליו הוא גם כבר 3 חודשים דיי לבד , אין אינטימיות אין חברות אין שיחות אין מי שתחלוק איתו בנטל ומעבר לזה אפילו חיבוק אני לא נותנת לו כי יש לי דחייה חזקה מריחות וכל מגע גורם לי לגועל עצום בגוף. בימים האחרונים אני רואה שהוא כבר מאבד את הסבלנות אליי, אם בהתחלה הוא הכיל והבין , עכשיו הוא כבר בקושי יוצר איתי קשר עין, מאוד קצר אליי בדיבור, מבקש ממני לעשות מאמץ לצאת למקומות, הסברתי שאני לא מסוגלת אני באמת באמת סובלת פיזית וכשאני בחוץ הסבל מתעצם כי אין לי איך לירוק מול אנשים וריחות של רחוב וחנויות ומסעדות פשוט גומרות עליי אני מסוגלת להתחיל לבכות ברחוב. זה כאילו הרגשה של יאללה, השליש הראשון נגמר תחזרי לעצמך תיק תק. זה הגיע למצב שהיום הוא אמר שאני סתם עקשנית ואני יכולה להתאמץ קצת ולהתחיל לצאת ולתפקד , התחלתי לבכות כי באמת נראה לך שאני רוצה להיות במצב הזה??? אני 24/7 בסבל פיזי ונפשי, והציפייה שלך שאני אחזור לעצמי רק מוסיפה לי תסכול. הוא התייאש והשתתק ואז קם לקפל כביסה וראיתי אותו פשוט מוריד את הראש וכאילו מתייאש ועומד לבכות, אחותי בדיוק הגיעה והציעה לעזור לו והוא מלמל לה משהו "גם ככה החיים שלי בזבל כבר". זה שבר לי את הלב... איזה מחיר יש להריון הזה.... גם הילד שלי שכבר 3 חודשים לא מבין למה אמא הפסיקה פתאום להניק אותי, לא משחקת איתי לא מטיילת איתי... וגם בעלי שניהיה בודד וכל יום שעובר אנחנו מתרחקים רגשית.... אני באמת לא מתפנקת, אני לפעמים רוצה פשוט לצרוח למה למה הגוף שלי מתנהג ככה. זה לא היפרמזיס כי אני מצליחה לאכול ולשתות ואין לי הקאות מרובות אבל יש לי ריור בלי הפסקה, תחושה של ליחה וטעם של מחלה בפה, הכל מגעיל אותי אפילו בגדים נקיים , אוכל, ריחות של אנשים ומקומות , מגעיל אותי לרמה של בכי.ניסיתי ללכת עם הילד לקנות תחפושת והריח של החנות פשוט עשה לי להקיא ברחתי לאוטו ונסעתי מהר הביתה בבכי. מרגישה שהמשפחה שלי נהרסת בגללי...