חוויית לידה: סיפור אמיתי של לידה מהירה וטעונה

סיפור הלידה שלי😍 הריון ראשון, שבוע 40+1. בלי צירים, בלי ירידת מים, בלי פקק רירי, אבל הסבל של להיות בהריון כבר גמר עליי ונרשמתי לזירוז. הרופא החליט שנעשה זירוז עם ג'ל בנרתיק ואמר לי שאם לא יעזור ננסה פיטוצין. לפני ששם את הג'ל בדק פתיחה - אמר שיש פתיחה של 1. רבע שעה אחרי ששם לי את הג'ל התחלתי להרגיש כאבים בגב שהפכו מהר יותר ויותר לכאבים בלתי נסבלים. אחרי שעה שאני שוכבת ככה על הגב סוף סוף יכלתי לקום ונשלחתי למחלקה- האחיות אמרו לי לחכות שעתיים ואז יבדקו לי פתיחה. בפועל לא הייתי מסוגלת לחכות אפילו רבע שעה שם וכבר בכיתי לאפידורל, אז הכניסו אותי לחדר לידה. ביקשתי כמה פעמים שיבדקו לי פתיחה אבל האחיות אמרו שכנראה פשוט הג'ל גורם לי לכאבים חזקים ושכנראה אין פתיחה משמעותית אז אין מה לבדוק כרגע. הן שלחו אותי למקלחת להקלה על הכאבים- עזר ממש בקטנה אבל הצלחתי לסבול ככה עוד 40 דקות נוספות. בינתיים חדר לידה טוב יותר התפנה אז עברתי אליו, והכאבים רק החריפו. שוב התחננתי שיבדקו פתיחה ושוב מסרו לי שאין טעם. המרדים כבר בדרך אבל יקח עוד חצי שעה בערך. נכנסתי למקלחת שוב כדי לנסות להקל על הכאבים וכמה דקות אחרי זה הרגשתי שיוצא ממני משהו וכולי דם. הבנתי שזה הפקק הרירי וישר יצאתי מהמקלחת שיבדקו אותי סוף סוף האחות בדקה לי פתיחה ואמרה בהלם שאני פתיחה 7!!! היא זירזה את המרדים בזמן שאני בכאבי תופת על המיטה, ו5 דקות אחרי זה אני מרגישה רטיבות ומבינה שגם המים ירדו לי. שוב האחות בודקת לי פתיחה ומסתבר שעכשיו אני בפתיחה מלאה. האחות מכריזה שאין טעם כבר לאפידורל ואני רק רוצה לבכות התחלתי ללחוץ, סבל היסטרי. הרגיש כמו נצח אבל בפועל לקח כנראה 20 דקות. המרדים הגיע כשכבר הייתי באמצע הלידה, צחוק הגורל וסוף סוף הנסיכה יצאה החוצה, הקלה עצומה. עדיין כאובה, עכשיו כי צריך תפרים ולא בגלל הלחץ. אבל לפחות היא בחוץ וזהו, כל הסיפור לקח 3 שעות בלחץ- את הג'ל קיבלתי ב17:15, לחדר לידה הגעתי בערך ב19:00, והתינוקת הייתה בחוץ כבר ב20:30. בחיים לא חשבתי שזאת תהיה הלידה הראשונה שלי אבל יש ניסים בחיים והיא באמת לא רצתה שאני אסבול לאורך זמן🙏🏼